עברית  |  English  |  

 
להצטרפות לרשימת התפוצה הכנס את כתובת הדואר האלקטרוני שלך:
 שלח
 








  4 ימים לליל ירח מלא
דף הבית >> סיפור בהמשכים >> 4 ימים לליל ירח מלא
קמתי בשעות הצהריים המאוחרות והתיישבתי בבית הקפה של המלון, הזמנתי לי קפה וסנדוויץ' ואכלתי אותו בנחת. כל כך נהניתי להיות לבד, כל כך נהניתי מהחיים שחזרו אלי, תרתי משמע.  הבטתי בפלאפון וחככתי בדעתי אם להתקשר לארי ולספר לו על ההתפתחויות, אך תוך חצי שעה הייתי צריכה להיות שוב בתחנת המשטרה, למסדר הזיהוי ולכן החלטתי להתקשר אליו בזמן אחר, כשאהיה פנויה יותר, הוא לבטח יופתע לגלות שנשארתי בתאילנד.

הגעתי לתחנת המשטרה. רוסל החוקר, בירך אותי לשלום עם חיוך רחב, אחרי הכול, עשיתי לו את היום או יותר נכון את הקריירה, הוא בטוח יקבל קידום בזכותי.  
הלכתי עם רוסל דרך מסדרונות צרים, אשר קירותיהם היו אפורים והרצפה בצבעים אפור שחור,  מידי פעם חלפנו ליד שוטרים שהביטו בי, הייתי כוכבת שם, כנראה שאני עשויה מקוואלטי סטאר, לאן שאני לא הולכת אני מצליחה להיות בולטת מסיבה זו או אחרת. הגעתי לחדר אפל קמעא שם היתה שמשת זכוכית גדולה. הבטתי בגברים שנכנסו לתא שמאחורי הזכוכית. כבר עם הכנסם שמתי לב, שרק שניים מהם עונים לקריטריון הגובה ומבנה הגוף של הרוצח שראיתי באותו הלילה. כל הגברים הביטו מעלה, אף אחד מהם לא הישיר אלי מבט,  כנראה שמסיבה כלשהי אוסרים עליהם לעשות זאת. הגברים עמדו חזיתית לאחר מכן השוטר ביקש שיעמדו בפרופיל ושוב חזיתית. מקדתי את מבטי בפנים של שני הגברים הגבוהים, העברתי את מבטי מאחד לשני, הרגשתי את הכעס גואה בי, אחד מהם הוא זה שאמלל אותי במשך שלושה שבועות, הרגשתי שאני מסוגלת לשבור את הזכוכית ולהכות אותו עד זוב דם. עצמתי את עיני והעברתי בראשי זיכרונות מאותו הלילה, זכרתי שאותו הבחור היה גבוה באופן בולט, פקחתי את עיני והצבעתי על הבחור הגבוה מבין השניים. הבטתי ברוסל בתקווה שהוא יאשר לי שזה החשוד שלהם.
רוסל הנהן לעברי "זה החשוד שלנו".
"מותר לי להרביץ לו?"
"הוא קיבל מספיק". ענה לי השוטר.
יצאנו משם והלכנו שוב למשרד של רוסל. בזמן שהיינו שם, שוטר נוסף נכנס  למשרד ושוחח עם רוסל בתאילנדית,  לפי הבעות פניהם ניחשתי שהם שוחחו על כך שזיהיתי את החשוד הנכון, השוטר הנוסף הניד ראשו לעברי לאות תודה ויצא מהמשרד מרוצה.
"החשוד הודה שהוא רצח את האישה?" שאלתי.
"הוא יודה". ענה לי השוטר כשהוא נשען מרוצה על גב הכיסא.
"הוא לא הודה?" התפלאתי.
"אף אחד לא מודה מייד, ולמען האמת, חוץ מהעדות שלך והאינטואיציה שלנו, אין לנו שום דבר שקושר אותו לרצח, אין לנו הוכחות שהאישה  נרצחה, אלא טבעה, זאת נקודת החוזק הראשונה שלו, נקודת חוזק שניה שלו, זה שאת העדה היחידה לרצח שהתרחש בלילה וכנראה במרחק שלא אפשר לך להבחין בפניו, אלא רק במבנה גופו.
"אז אתה מתכוון שיש סיכוי שהוא יצא לחופשי? שתשחררו אותו?"
"נקווה שלא, המכתבים שהוא שלח לך קצת בעייתיים מבחינתו, אך אם יתברר שזה לא כתב ידו, שהוא נתן למישהו אחר לכתוב עבורו את המכתבים האלה, אז שוב יש לנו בעיה. עבודה לא קלה, אבל אין לנו ספק שזה הרוצח, מדובר בבחור בן 37 אשר ישב מתוך זה  14 שנים בכלא  על עבירות של תקיפה ואונס נשים, ועתה גילינו שאת היית אמורה להיות הקורבן הבא, אחרת מדוע הוא עקב אחריך? כך שאין לנו שום ספק שזה האיש שלנו. הוא עובד בחברה של השכרת סירות, הוא בדרך כלל לוקח תיירים מהנמל  של קופיפי לחוף של הולידי אין, הוא טוען שבזמן הרצח הוא לקח תיירים מהנמל ולא היה בחוף של הולידי אין, אבל אין לו אף אחד שיתמוך באליבי שלו, אלא אם ימצא את התיירים שהיו איתו בזמן הרצח, וסביר להניח שהוא לא ימצא, כי הוא משקר."
עכשיו גם הבנתי, איך הוא ידע שעזבתי את קופיפי.
"זה באמת לא מה שמטריד אותי". המשיך החוקר. "נותר לנו רק להמתין ללילה שבו הירח יהיה מלא ואז נוכל לעשות שיחזור, לבדוק אם אכן יכולת לראות את מה שאת אומרת שראית, אם נצליח להוכיח שיכולת לראות את הרצח מהחדר בו היית, זה יסייע לתיק רבות, ואם עד אז, עד ליל ירח מלא, נצליח לגרום לבחור שלנו להודות במעשה,  אז שיחקנו אותה".
"אני אישית, אעשה את מירב המאמצים שהוא ישלם על מה שעשה לאישה ובמיוחד על מה שעשה לי, על כל הפחד שגרם לי ועל זה שהרס לי את החופשה".
"אני מבין". השוטר שילב את ידיו והניח אותן משולבות על השולחן "תראי, ליל ירח מלא, יהיה ביום שלישי, בעוד ארבעה ימים, נרצה לפגוש אותך בשמונה וחצי בערב ולהתארגן לקראת השחזור אותו נעשה בתשע בערב.  כבר בשעה 12 בצהריים יחכה לך חדר במלון הולידי אין, אותו החדר בו שהית ביום הרצח, החשבון על החדר שולם כמובן. אופן ההגעה לשם נתון לבחירתך, את יכולה לבחור להתלוות אלינו,  אך הפרוצדורה המשטרתית יכולה לתקוע אותך אתנו לשעות רבות ומיותרות בהן תוכלי לעשות משהו הרבה יותר מועיל ומעניין מלהמתין לנו, לכן הייתי ממליץ לך להגיע  לזירה בכוחות עצמך ואנו ניפגש שם כאמור בשעה שמונה וחצי, כמובן שאנו נשלם לך על כל ההוצאות של הנסיעות, אבל שלא תאחרי, כי אז תצטרכי להישאר עוד 30 יום, עד ששוב יהיה ליל ירח מלא". חייך השוטר.
לא כל כך התלהבתי לחזור למקום ההוא,  חששתי שתהיה למקום השפעה שלילית על מצב הרוח שלי שבימים האחרונים היה בעליה, אך לא הייתה לי ברירה. "אני אגיע לשם בכוחות עצמי".
כשירדתי מהניידת ליד המלון,  חשבתי להתקשר  לארי ולעדכן אותו באירועים ובעובדה שאני עדיין בתאילנד, אבל החופש שחזר אלי עם תפיסתו של הרוצח החזיר לי את הביטחון ואת המטרה הראשונית לשמה הגעתי לתאילנד,  להיות לבד ולהתנתק מכולם.

במקום להיכנס למלון, הלכתי ברחוב הראשי ופניתי שמאלה לעבר רחוב צדדי אשר לאורכו היו עגלות. בדרך כלל בשעות הצהריים הן היו עמוסות באוכל וסביב השולחנות ישבו תאילנדים רבים וסעדו את נפשם,  אך בשעות אלה של אחר הצהריים הן נראו עזובות, עד כי היה קשה לשער שכמה שעות קודם הייתה פה המולה רבתי. ללא תכנון מוקדם, מצאתי את עצמי נכנסת  לאותו משרד נסיעות משם הזמנתי בפעם הקודמת כרטיסי טיסה לפוקט. הרגשתי דה ז'ה וו, שוב נעליים רבות בכניסה, שוב בחור יושב מאחורי הררי תיקים ובקושי מרים אלי את עיניו. זכרתי שהוא לא אדיב במיוחד ולא אוהב לבזבז זמן על דיבורים ולכן ניגשתי לעניין, הזמנתי כרטיס טיסה למחרת לפוקט,  כרטיס לאניה שתיקח אותי לקופיפי, בעוד שלושה ימים, וסירה מנועית שתיקח אותי באופן פרטי מהנמל בקופיפי היישר למלון הולידי אין, לא הייתי מוכנה הפעם לסבול את אותה אי נוחות ממנה סבלתי בפעם הקודמת שהגעתי לקופיפי.
הסוכן הושיט לי חוברת "יש פה סירות מנועיות, תראי איזה מהן מתאימה לך". הבטתי בתמונות, ובחרתי ב סי ריי,  אותה הסירה שהחזקתי במרינה הרצליה.
הסוכן עשה כמה טלפונים ולבסוף עידכן אותי שבקופיפי תמתין לי סירת הסי ריי שתיקח אותי לחוף הולידי אין. הוא לא טרח לעדכן אותי בעלויות וזה גם לא עניין אותי, הרווחתי כמגישת חדשות מספיק כסף כדי לעשות לעצמי את החיים קלים.  הסוכן הקיש על המקלדת ונקב בסכום לחיוב. הגשתי לו את כרטיס האשראי.  כשיצאתי ממשרד הנסיעות הייתי במצב רוח טוב, סוף סוף יש לי שליטה על חיי.

יום למחרת טסתי לפוקט ונשארתי שם שלושה ימים, כשאני מבלה את רוב זמני על חוף הים באזור פנטון. הערכתי כל כך את החיים ואת החופש שניתן לי, את ההיפרדות מהפחד. שאלתי את עצמי מדוע לא הרגשתי את זה גם קודם, הרי גם לפני שהייתי עדה לרצח הייתי חופשיה בדיוק כמו עכשיו, אז למה לא הערכתי זאת?

 
+ הוסף תגובה חדשה
תגובות:
Loading בטעינה...
               
 בחזרה למעלה  |  מפת אתר |  תקנון
           
נאוה דיקסטרה
האילנות 35 משרד 17 הרצליה 46312
טלפון: 054-4437374

לייבסיטי - בניית אתרים