דווקא היום התחיל יפה. חברתי הציעה לי לבחור בין גלישה על הגלים המפורסמים של סן דאגו לבין הליכה לאווטלט הנמצא על גבול ארה"ב-מקסיקו. מאחר ואני לא יודעת לגלוש על הגלים בחרתי באווטלט.

מפעם לפעם אני נוסעת לבקר את חבריי בהולנד, לא בדיוק אירוע משמח עבורם. הידיד הזה שאני מתאכסנת אצלו, לוקח כדורי הרגעה לפני שאני מגיעה ועשרה ימים אחרי שאני עוזבת את ביתו והאמת שדי בצדק...

אנחנו אוכלות במסעדה. כול העיניים נעוצות ביפהפייה שלידי, הרי היא, ליידי די. כמו האות ששם משפחתה מתחיל בו. גם שם המשפחה שלי מתחיל באות די, אבל אף אחד לא קורא לי כך, שיהיה...לא נורא...מה לא נורא?!

ברור לי שחלק מהקוראים לא יראו את הסיפור בעיניים מעריצות כמוני. אך בחרתי לספר את הסיפור הזה משום שבעיני הוא חושף את היופי האצילי והמיוחד של חברתי ועיסוקה ב"מתן בסתר".

אני נכנסת לאחד האתרים המציעים מוצרים במכירה פומבית, ופתאום מבחינה בארונית זהה לארונית שיש לאימי, אותה אני חומדת לעצמי שנים רבות. אוי, כמה אני רוצה אותה. אך לצערי, המשימה אינה קלה.