עברית  |  English  |  

 
להצטרפות לרשימת התפוצה הכנס את כתובת הדואר האלקטרוני שלך:
 שלח
 








  שבועת הרופא ושבועת החייל
דף הבית >> סיפורים קצרים >> שבועת הרופא ושבועת החייל


אם גם אתם רוצים להעלות סיפור קצר או ארוך ליוטיוב, נא להשאיר הודעה בצור קשר ואנו נחזור אליכם לגבי העלויות

שבועת הרופא ושבועת החייל
 
 
זה קרה באינתיפאדה הראשונה. שירתתי ביחידה שעיקר עיסוקה היה בגבול הצפון ופנימה בתוך לבנון. החיזבאללה עוד היה ארגון חדש יחסית ואנחנו היכינו בו שוק על ירך. בשלב מסויים קראו ליחידה שלי לסייע במעצר מבוקשים בשומרון ואנו ירדנו מלבנון.
השירות בשטחים היה עבורנו רגיעה. להסתובב בין אוכלוסיה אזרחית עם חיי מסחר ותרבות שוקקים,  היה עדיף מלשכב במארב בבינת אל –ג'יבל או חירבת סאלום.
אני אישית, מאוד נהניתי מן הכוח של לשלוט באוכלוסיה אזרחית. בגיל 20 זה מלא אותי תחושת על. אך בניגוד לחיילים שחשים כוח שליטה באוכלוסיה אזרחית ומבטאים זאת בכוח הזרוע, בין אם צריך בין אם לאו, אני לא ביטאתי את זה בכוחנות כי אם בסלחנות. חשתי סיפוק בלתת לנתיניי "חנינה", זה נתן לי תחושת שליט כל יכול.


                                ''

 לילה אחד, יצאנו למעצר מבוקשים יחד עם אנשי שב"כ. אלינו התלווה ג'אסוס –שטינקר מקומי-שהצביע על בתי נערים וגברים אשר השתתפו והנהיגו הפרות סדר. עצרנו אותם אחד אחד בלי בעיות מיוחדות ולאחר מכן, ישבתי בצד כשאני מעלה טבעות עשן סיגריה מפי ומהרהר באותם עצורים שלא נראו בעיני יותר מילדים שובבים. למען האמת, את הפעילות הרצינית והחילית שלי העדפתי להוציא בלבנון, שם התרחשה מלחמה אמיתית.
ברכב המעצר היה נער בן 14, שחברי דרש ממנו בתקיפות שיוריד את ראשו (על מנת שלא יראה את הנפשות הפועלות בעיקר מבני עמו), אך זה סרב והוסיף: "חייל של אש"ף, לא מוריד את הראש".
חברי הוריד לו את הראש בנחת זרועו האימתנית, אך אותי הנער שבה. נגשתי אליו והסברתי לו שעדיף שיביט לארץ כדי שלא יורידו לו אותו בכוח.

                                     '' 
 
התחלתי לדבר איתו, בעיקר על חייו האישיים. היות שהוא עשה עליי רושם של נער נבון, השיחה זרמה וגלשה לכל מיני תחומים ( חוץ מפוליטיקה): פיזיקה, מתמטיקה, ספרות, פילוסופיה, גיאוגרפיה. כל השיחה היתה באנגלית.
הבנתי שנער זה חריג בסביבתו ושאלתי אותו: "מה אתה רוצה לעשות  כשתגדל?"
"אני רוצה ללמוד רפואה באיטליה, להיות רופא".
"נו, וככה אתה חושב שתהיה רופא?" התרסתי לעברו.
הוא שתק.
"למה אתה רוצה להיות רופא ?" שאלתי.
"לעזור לאחים שלי פה". השיב.
 
המשכנו לשוחח ואחרי כמה דקות, התבודדתי בצד והדלקתי עוד סגריה.
כשחזרתי, כרעתי ברך והבטתי בו "אתה מבטיח לי שתסיים את לימודיך בתיכון ואח"כ תמשיך ללמודי רפואה?"
הוא הסתכל עליי, לא מבין את שאלתי.


                             ''
 
 חזרתי על השאלה "אתה מבטיח לי שתסיים את לימודיך בתיכון ואחר כך תמשיך ללמודי רפואה?"
הוא הניד בראשו לחיוב, עדיין לא מבין מה אני רוצה ממנו.
הוצאתי מהאפוד סכין וחתכתי את האזיקונים שהיו על ידיו, לאחר מכן, הורדתי את הפלנלית מעניו ואמרתי לו "רוח אל בית". ( לך הביתה).
הוא הביט בי המום, מפוחד וחשדן.
"נו לך, לך כבר".
הוא עמד במקום רועד.
"אל תפחד, אני לא אירה בך, לך להיות רופא, השטויות האלה של אינתיפאדה לא בשבילך".
בצעדים מהוססים הוא החל לפסוע לאחור, עדיין מביט בי באימה. כשהגיע למרחק בו חש קצת יותר בטוח, סב על עקביו ופתח בריצה מהירה אל החופש.
אני לא ארחיב את הסיפור על הריב שהיה לי עם אנשי השב"כ, רק אומר שהאישום שלו היה בסה"כ יידוי אבנים באיזו התקהלות, דבר שנראה בעיניי זוטא.
כעבור 13 שנים:
בגיל 34 ישבתי על הכורסה בסלון כשבני התינוק בחיקי. הטלביזיה הייתה תקועה בערוץ מדעי, כמדומני ערוץ 8, ואני בהיתי בה, ספק מפהק ספק נרדם. הייתה תוכנית דוקומנטרית על ארגון התנדבותי שבאו לשטחים כדי לתת טיפול רפואי שוטף לילדים פלשתינאים מהשומרון.
"מה דעתך על כל הסכסוך הישראלי פלשתיני? שאל המרואיין רופא צעיר.
"אני לא עוסק בפוליטיקה אני מתעסק ברפואת ילדים. כשהייתי בן 14 עצרו אותי מהצבא, היה שם חייל אחד, אני חושב המפקד שלהם. דברנו... ופתאום הוא שחרר אותי מהאזיקים... הייתי בטוח שהוא ירה בי... רצתי בכל הכוח... "
 
חיוך גדול עלה על פניי, התמלאתי בגאווה והתרגשות.
 
ילדי כבר נרדם על כתפי... נשקתי לו ולקחתי אותו למיטתו...
 
לילה שקט עבר על כוחותינו...




+ הוסף תגובה חדשה
תגובות: (צפה ב-  תגובות בעמוד זה)
Loading בטעינה...
               
 בחזרה למעלה  |  מפת אתר |  תקנון
           
נאוה דיקסטרה
האילנות 35 משרד 17 הרצליה 46312
טלפון: 054-4437374

לייבסיטי - בניית אתרים