עברית  |  English  |  

 
להצטרפות לרשימת התפוצה הכנס את כתובת הדואר האלקטרוני שלך:
 שלח
 








  נערה ממש אוצר-סיפור קצר/נאוה דיקסטרה
דף הבית >> סיפורים קצרים >> נערה ממש אוצר-סיפור קצר/נאוה דיקסטרה

כשרונית הגיעה לגיל שלושים ושתיים ועדיין לא מצאה את בחיר ליבה, הבינה שאולי היא לא בדיוק הטעם של הגברים הישראלים. עם התובנה אליה הגיעה, ארזה מזוודה וטסה לניו יורק לבדוק את טעמם של הגברים האמריקאים. אך חלפו להן עוד חמש שנים, בהם השהות הבלתי חוקית העיקה עליה, ושום אמריקאי לא נפל שדוד לרגליה הרומנטיות. אומנם היא לא היתה כליל השלמות, הרבה פחות מזה, אבל גם הגברים לא בדיוק מושלמים, וקרוב לודאי שבמדינה אחרת, או יבשת אחרת, נימצא מישהו, כמוה, שמחפש אותה בדיוק כמו שהיא מחפשת אותו. אבל היה ברור שהיא לא יכולה להתרוצץ ממדינה למדינה אחר בחיר ליבה, לפחות מבחינה כלכלית לא היתה לה אפשרות. כן, כן, גם האופי שלה לא היה מי יודע מה.... ולכן רוב הזמן היא היתה מובטלת והמינוס חגג בחשבונה, עכשיו משימת החיפוש אחר גבר חלומותיה היתה קשה שבעתיים. היא היתה צריכה גם גבר שיאהב אותה כמו שהיא וגם שיהיה מבוסס כלכלית, כדי שיוציא אותה מהבוץ הכלכלי אליו נכנסה.

למזלה, הטכנולוגיה נרתמה לעזרתה. טיול לילי ברחבי הצ'טים הביא לה גבר בן ארבעים וחמש, המטייל בעולם ביאכטה מנועית יפהפיה ויקרה. הסתבר שהמשאלה שלה לטייל בעולם בחיפוש אחר גבר חלומותיה התגשם בצורה יותר ממושלמת – טיול עם בחיר ליבה ממדינה למדינה. חיש גד, סליחה חיש קל, והם כבר היו נשואים. הרווקה תפסה דג שמן בצורת יאכטה ובתוכה בחיר ליבה.

במשך חצי שנה הם טיילו הנה והנה, היא היתה נופת צופים, אישה נהדרת. הוא היה בעננים, אחרי שלוש מערכות שהסתיימו בגירושין וקנס גדול של מזונות, הוא הרגיש שהגיע אל השקט ואל הנחלה, שמצא את אשת חייו סוף סוף. מבשלת טוב, מסקסת טוב (סקס למי שלא הבין) ומנעימה את יתר זמנו החופשי ובמיוחד אוהבת לטייל בעולם עם יאכטה.

ההרגל הוא האויב של האהבה. וכצפוי הגיע המשבר הראשון. לבחורה נמאס לחיות בתוך יאכטה מטלטלת במים, לטייל מחוף לחוף וממרינה למרינה. בעיניה אלה לא היו החיים הטובים אלא עונשו של קין, נע ונד, והיא לא צריכה את קין על ראשה, היא, לדבריה, לא רצחה אף אחד. והיכן היא רוצה את ביתם? על ראש ההר ובישראל. בלב כבד נטש הזר את הים ועבר ליבשה. שתי אופציות היו מועדפות על זוגתו, הר הכרמל, שהיא נולדה למרגלותיו, והצוק, סוג של הר באזור הרצליה מערב, וצופה לים. בישראל? הזדעזע הזר. לא היה איכפת לו לקנות בית בכל מקום בעולם, אבל ישראל נראתה לו כמו בעל חיים בהכחדה, הוא היה בטוח שזאת מדינה שחיה על זמן שאול. אחרי לבטים וחיכוכים ולמען שלום בית, בחר את ביתו על ראש הצוק, ותוך שבועיים הבית הועבר בטאבו על שמו.

יפה נחשתם! לא לרשום את הבית על שמה הביא את המשבר השני הגדול. היו משברונים קטנים, כמו ויכוחים במסעדה כשהיא לא אהבה את האוכל שהגישו, או כשהוא העדיף לשבת מול השמש ולא בצל, על הריהוט, על הגרגר בריצפה, על אופן הישיבה שלו, על החתול, על השכן, על העציץ - הזוג הכי הזוי - היא רוטנת והוא יושב ושותק. פעמים רבות, לאחר שהטיחה בו את מילותיה המעליבות, היתה מסבירה לנו שהשתיקה שלו זה מעטה ותחפושת לאופיו האמיתי, האופי אותו הוא חושף בפניה רק כששניהם לבד בבית. לדבריה, הוא איש מאוד אכזר ודיקטטור, שנוהג בה בשתלטנות ומכה אותה פעמים רבות. דבריה העלו חיוך על שפתי השומעים, היה ברור לכולם מי זה שנותן את המכות שם, אבל מי יודע? רק שניהם.

קניית הבית לא נתנה לזר את השלווה לה יחל, נהפוך הוא, אישתו פתחה במלחמת התשה כשהיא מסבירה לו בכאב ובבכי קורע לב, שהנישואין שלהם לא שווים אם הוא לא נותן בה אמון ולא מוכן לרשום את הבית גם על שמה, ובעצם משאיר אותה בחוסר בטחון כלכלי. הזר טען שיש אמון, אבל לא ידע להסביר איפה היה האמון כשהוא קנה את הבית ורשם אותו רק על שמו.

היא המשיכה לכתוש את מוחו כשהיא חוזרת ואומרת שזה לא בסדר שהוא לא סומך עליה ומותיר אותה חסרת כל ובלי שום בטחון כלכלי והוא מצידו מסביר לה שהוא לא יכול אחרי שנה של נישואין לרשום על שמה חצי מהבית היקר שרכש, והוסיף בעדינות, שגם לפני כן לא היה לה כלום, כך שמה שיש לה עכשיו זה יותר ממה שהיה לה בעבר. והציע פשרה, ללכת לעורך דין, שם הוא יחתום לה, שאם הם יפרדו, היא תקבל ממנו פיצוי הולם, בהתאם למשך זמן נישואיהם.

הרווקה אומנם חיתה למעלה משלושים שנה בלי גבר, אבל היא הכירה את השיעור טוב יותר מכל אישה. היא לימדה את כולנו שיעור במערכת יחסים, גברים לא אוהבים קיטורים, אז או שהם נפרדים או שהם נכנעים, העיקר להפסיק את הקיטור, הזימזום המעצבן ליד האוזן. הזר בחר באפשרות השניה להכנע, והוא נכנע בגדול, במקום לרשום את הבית חצי על שמה, הוא קנה לה בית שערכו היה חצי מהבית בו הם גרו. היא נרגעה ובעלה אמר שהמחיר היה כדאי.

לא הבנו מה יש בבחורה הזו שמצליחה איפה שדוגמנית על אינה מצליחה. זה בהחלט היה מסתורי בעינינו. בכלל, האישה הזאת נראתה לנו מאוד מסתורית, היה קשה לחפור בעבר שלה, היא אף פעם לא דיברה על עברה או על משפחתה ולא על החיים שלה לפני שהכירה את בעלה. הדבר היחיד שידענו עליה היה, שהכירה את בעלה דרך האינטרנט, כשהיא בניו יורק והוא בשבדיה.

במשך שלושה חודשים ביקרנו בביתם החדש. בית יפהפה באזור עוד יותר יפה. מהמרפסת אפשר היה לראות את הים כשהוא סוער או שקט. בלילות הקיץ החמים היינו יושבים במרפסת ונהנים ממזג אויר נעים ומשירת הים. האווירה הכיפית בביתם חיפתה על המריבות הקטנות שלהם. האמת, שמרוב שהם היו מתווכחים כל הזמן זה כבר הפסיק להפריע לנו. חשבנו שהעיקר ששניהם יכולים לסבול אחד את השני, בדגש על לסבול.

הגבר מבחינתו, טען שהמהלך שעשה כשרכש עבורה את הבית, היה מהלך גאוני, זה שיפר ללא היכר את היחסים ביניהם עד שהוא אפילו פתח חשבון בנק ביחד והפקיד שם את כל כספו. בחשבון המשותף היה מספיק כסף שהספיק לה לשאיבת שומן, מתיחת פנים ובוטוקס, למאמן אישי צמוד ועוד שיפוצים ומקצה שיפורים, והמראה שלה באמת הלך והשתפר, וככל שהמראה שלה השתפר כך בעלה פחד לאבד אותה והעניק לה יותר...


חלפו להם עוד שלושה חודשים והגיע המשבר הגדול...המשבר שהכניס אותי לחרדות ולתהיות, אם זה אמיתי או שראש הסופרת שלי מרחיק לכת...

במשפחות גרעיניות רגילות הצוואה כמעט ולא מטרידה אף אחד. לכולם ברור כיצד הירושה מתחלקת. בנישואים שניים זה הרבה יותר מסובך. והיא האישה החדשה רצתה לפתור את התסבוכת בטרם עת.
מוטרדת מרשימת היורשים הפוטנציאליים. פנתה האישה לבעלה וביקשה ממנו שיכתוב צוואה לפיה, אם יקרה לו משהו כל הרכוש שלו יעבור אליה. היה לה הסבר משכנע, לילדים שלך יש יותר ממה שיש לך, הם לא צריכים שתזרוק להם כמה פרוטות.
את מתכוונת להרוג אותי?היה מתלוצץ, ולאחר מכן מסביר לה שירושה זאת לא רק שאלה של כסף, יש בזה משהו עמוק ובעל משמעות. משהו שהוא משאיר אחריו לצאצאיו. ובין שאין להם ובין שיש להם, הוא מתכוון להשאיר להם. "אבל אין לך מה לדאוג" היה מנחם אותה. "אני לא מתכוון למות בקרוב".
הבדיחה שלו לא הצחיקה אותה משום שהיא פרצה בבכי. היא ניסתה לדבר להגיון שלו והסבירה שאם יקרה לו משהו. ילדיו בעלי האמצעים ימהרו לשים ידיהם על רכושו ועד שהצדק יצא לאור היא תצא לפנסיה מורעבת וחסרת כל.

הוא ליטף את ידה והסביר לה שהוא יעשה ככל יכולתו להבטיח את עתידה, אך אין שום סיכוי שהוא יתפשר בעניין הילדים. בלית ברירה החליטה היא להתפשר ולוותר על עשרים וחמישה אחוז. ההצעה המתוקנת שלה היתה: שהוא ירשום חצי מרכושו על שמה ואם יקרה לו משהו, החלק שלו יתחלק בינה לבינם. "כך כל הצדדים מרוצים".

כששמעתי על כתיבת הצוואה. החל לקנן בי חשד לפעולות פליליות. שכנעתי את עצמי שראש הסופרת שלי מחפש במקומות הלא נכונים. אפילו התביישתי לחשוב כך משום שסיפורים כאלה מתרחשים בסדרות סוג האות השביעית, שאיש לא מאמין להן. אבל ראש הסופרת שלי המשיך להרחיק לכת ללא שליטה וללא מעצורים, כאילו שהוא עצמאי.
כעבור שבועיים התקשרה אלי ואמרה לי בקול שמח. "אני טסה לשלושה שבועות לתאילנד. מתנה ליום ההולדת".
"יופי, תהנו".
"לא תהנו, תהני. הוא שולח אותי עם חברה".
"למה אתם לא טסים ביחד?"
"יש לו כמה דברים דחופים לסדר בארץ. יפה מצידו לא?"
"יפה מאוד". עניתי.

חודש דצמבר, שנה חדשה בפתח. אני יושבת בבית קפה עם חברים. הפלאפון שלי מצלצל אני רואה את השם שלה על הצג. "שנה טובה, חזרת מתאילנד?" אני ממהרת להגיד בקול מהול במצב רוח. אבל מהצד השני אני שומעת בכי היסטרי. "מה קרה?"אני שואלת בבהלה.
"הוא נעלם".
הלב שלי צנח. האם הפחדים שלי התאמתו?
"אמרתי לך, אמרתי לך..." מיררה בבכי.
"תספרי לי מה קרה?" שאלתי כשהיה נידמה לי שבכייה שכך מעט.
היא התחילה שוב לבכות. "הוא החליף את המנעול של הבית ונעלם. אני לא מוצאת אותו".
הייתי לגמרי בהלם.
"הוא שלח אותי לתאילנד ובזמן הזה מכר את הכל והשאיר אותי בלי כלום".
"אבל יש לך את הבית שהוא קנה לך?"
"הבית של הבנק. הוא קנה את הבית עם הלוואה שלקח מהבנק".
לא האמנתי למשמע אוזניי.
"במשך זמן רב אני אומרת לך שהוא לא תמים כמו שהוא ניראה ולא האמנת לי..." המשיכה בקול שבור, "והחוצפן השאיר לי הודעה שמכול הנשים שהיו לו אני הגרועה ביותר".
חייכתי,  הייתי חייבת להודות שטעיתי לגביו ובגדול.  




                                        כל הזכויות שמורות לנאוה דיקסטרה




+ הוסף תגובה חדשה
תגובות:
Loading בטעינה...
               
 בחזרה למעלה  |  מפת אתר |  תקנון
           
נאוה דיקסטרה
האילנות 35 משרד 17 הרצליה 46312
טלפון: 054-4437374

לייבסיטי - בניית אתרים