עברית  |  English  |  

 
להצטרפות לרשימת התפוצה הכנס את כתובת הדואר האלקטרוני שלך:
 שלח
 








  בחירתה של סיניה- nava dijkstra
דף הבית >> ספרים להורדה >> בחירתה של סיניה- nava dijkstra

                                       מתחת לסרטון ניתן לקרוא את הספר בעברית.

  
   בחירתה
      של
    סיניה
                         

לקריאה בקובץ PDF לחצו כאן!

להורדה:

"אני עומדת במעגל ומביטה סביבי אני מושיטה את ידי לחברה שלי ביער ביער ביער נרקוד נרקוד ביער ביער ..." אני וסיניה מחזיקות ידיים ומסתובבות במהירות לקול צחוקן של הבנות האחרות.
"סיניהההה!" נשמע קולה של אימה.
"אני משחקת". עונה סיניה וממשיכה להחזיק בידיי.
אימה שלה עומדת בפתח דלת הבית. יש בעמידתה מסר חזק יותר ממילים וסיניה מתקוממת:"אבל אני רוצה לשחק, כיף לי".
אימה נכנסת פנימה לתוך הבית וסיניה מביטה בי, כאילו חיפשה דרכי מוצא, לאחר מכן היא שומטת את ידי מידיה ונכנסת לביתה. הדלת ננעלת אחריה ואחרי חברותנו.
זה היה היום האחרון של חברותנו!
 
מאותו היום סיניה ואחיותיה הסתגרו בביתן ולא הורשו יותר לשחק איתי או עם ילדי השכונה אשר היו בעיקר מסורתיים, שזה חילוניים גמורים לעומתם.
משפחתה של סיניה שמרה על ריחוק ונזהרה שלא להתערבב איתנו שחלילה לא ידבקו במנהגנו ה"חילוניים" ויצאו לתרבות רעה.
 
בעבר הייתה השכונה מלאה בדתיים אשר בתי הכנסת הרבים בקושי הכילו אותם, אך עם השנים חרדים רבים בחרו לעזוב את השכונה לטובת שכונות חרדיות יותר ורק משפחתה של סיניה וקומץ קשישים נותרו כנצר אחרון לעבר מפואר שהיה ונעלם.
 
למרות התבדלותה של משפחת לוי, איש לא שמר להם טינה. מעשי החסד שלהם היו ידועים ברבים, אימה של סיניה נודעה באיסוף צדקה למטרת "הכנסת כלה" ואביה הרבה לחתן ולהכניס ילודים בברית אברהם אבינו ללא תמורה כספית. למען האמת, הסתגרותם וסגפנותם רק האדירה אותם בעיני אנשי השכונה משום שנחשבה כויתור על החיים הגשמיים לטובת החיים הרוחניים.
 
ההזדמנויות היחידות שנותרו לי לפגוש בסיניה היו כשהיא ואחיותיה הקטנות, איסכה ורחל הקטנה, עשו דרכן לבית הספר וחזרה ממנו. היינו חולפות זו על פניה של זו כשסיניה מברכת אותי לשלום בעיניים מושפלות וממשיכה לדרכה.
 
עברו שנים מאז. סיניה הלכה ללמוד בסמינר למורות ואני התחלתי את שירותי הצבאי שאילץ אותי לבלות שעות רבות ויום יומיות בנסיעה באוטובוסים. באחת הפעמים הבחנתי בסיניה עולה לאוטובוס בו ישבתי ומתקרבת לעברי עם חיוך נעים. "מה שלומך?" שאלה אותי.
הבטתי סביבי כדי לבדוק שהיא באמת מדברת אלי. "הרבה זמן לא ראיתי אותך" אמרה והתיישבה לידי.
חייכתי ביני לבין עצמי, אכן פעמים רבות היא חלפה לידי ולא ראתה אותי. "כן". עניתי בביטול. התקשיתי לעכל את השינוי הפתאומי שחל בה.
"אני לומדת בסמינר דתי".
הנהנתי.
"איפה את משרתת?"
הבטתי בה לרגע "בצריפין", עניתי בהיסוס. חשש בלתי מוסבר התגנב לליבי שמא תירתע ממני על היותי חילונית גמורה והיא צדיקה גמורה. "המדים מתאימים לך". הוסיפה.
עתה הרגשתי הרבה יותר נינוחה, ברור שאין לה שום בעיה עם זה שאני מבלה בצבא במקום בסמינר למורות.
 
יום לאחר מכן, נפגשנו שוב באוטובוס. "אנחנו משלימות את כל מה שהפסדנו", אמרה בחיוך.
"ההורים עכשיו מרשים לך לדבר איתי?"שאלתי בבדיחות.
"בואי נאמר כך, אני היום מספיק מעוצבת מכדי להיות מושפעת מגורמים סביבתיים ו..."
"מזיקים?" השלמתי את דבריה.
היא חייכה.
"אני מתחתנת בקרוב".
"יופי, מזל טוב. איך הוא?"
"עדיין לא יודעת, שידוך".
"את לא מכירה אותו?" התפלאתי.
"ביום רביעי אני אכיר אותו, הוא יבוא אלינו עם המשפחה שלו ויבקש את ידי".
"אז עדיין לא ראית אותו?"
"לא".
"ואם הוא לא ימצא חן בעיניך?"
היא הביטה בי מחויכת "הוא ימצא חן בעיני".
הבטתי בה חזרה וראיתי את חברתי הקטנה. תווי פניה העדינות לא השתנו הרבה והשנים שחלפו הטיבו עם יופייה, הן הוסיפו לה רוך נשי ומעודן.
"אני בטוחה שאת תמצאי חן בעיניו". ביטאתי בקול את הדברים עליהם חשבתי.
"יופי זה לא הכול. יש דברים הרבה יותר עמוקים". היא עשתה אתנחתא קלה "אולי את רוצה לבוא איתי למפגשים עם הרבנית? אני חושבת שתוכלי ללמוד הרבה דברים שאת לא רואה מהמקום בו את נמצאת".
"נוח לי במקום שבו אני נמצאת, שיהיה לך הרבה מזל טוב". קטעתי באיבו את ניסיונה להחזירני בתשובה.
היא לא חדלה ובנעימות המשיכה לדבר על ליבי ולהסביר לי את פלאי הדת: עד כמה הדת שומרת מכל רע וכמה חשוב לשמור את השבת...
 
המשכנו להיפגש באופן אקראי ואט אט נוצרה ידידות מיוחדת ביני לבינה. למדנו לכבד זו את אמונתה של זו עד כי הרגשתי חופשייה לשוחח איתה על שירותי הצבאי ועל אותו מפקד שמחזר אחרי. היא עודדה אותי להיענות לו וסיפרה לי בהתלהבות על השידוך שלה ועל המפגשים שלהם ואז חודש לפני החתונה שמתי לב שפניה כוסו בעצבות.
"קרה משהו?" שאלתי.
היא חייכה והניעה ראשה לשלילה.
"סיניה, את יכולה לספר לי הכול".
חיכיתי לתשובה שלא הגיעה במקום זה נשרה על פניה דימעה שאמרה הכול.
"זה קשור לשידוך?"
היא לא ענתה.
"את לא רוצה להתחתן איתו?"
היא שוב לא ענתה לי ואני לא לחצתי.
המשכנו לשבת באוטובוס ללא אומר וכשנפרדנו בשכונה פניתי אליה "אם תרצי לדבר, פשוט תחצי את הכביש".
היא חייכה אלי ואני החזרתי לה חיוך.

להמשך קריאה לחץ כאן!
 
               
 בחזרה למעלה  |  מפת אתר |  תקנון
           
נאוה דיקסטרה
האילנות 35 משרד 17 הרצליה 46312
טלפון: 054-4437374

לייבסיטי - בניית אתרים