עברית  |  English  |  

 
להצטרפות לרשימת התפוצה הכנס את כתובת הדואר האלקטרוני שלך:
 שלח
 








  חלק ב' - "האהבה הראשונה"
דף הבית >> סיפורים קצרים >> סיפור קצר - "האהבה הראשונה" >> חלק ב' - "האהבה הראשונה"

  לקריאת הסיפור כקובץ  PDF ׁ (מומלץ)  נא לחצו על הקישור: "אהבה ראשונה".

(נא לשים לב שזה החלק השני. לקריאת החלק הראשון לחצו כאן)

הוא ניסה להיזכר במראה של אותה האישה בבית המשפט ולחפש דמיון בינה לבין ענת ליפציג שלו. הנאשמת הייתה מאוד רזה גם ענת שלו הייתה מאוד רזה, אך חוץ מהפרט הזה לא היה שום דבר משותף. הוא היה חייב ללכת ולבקר את הנאשמת בבית החולים. אמנם זה השחר הראשון שלו כנשוי, אבל הוא לא מסוגל לשאת יותר את חוסר הוודאות.
 
הוא נכנס להתקלח ומירית התעוררה. "אני קופץ שנייה לטפל באיזה תיק דחוף וחוזר".
"השתגעת?!" קפצה מירית על רגליה "אין סיכוי שאתן לך ללכת לעבוד היום".
הוא חיבק אותה. "אני פשוט חייב. קיבלתי מייל חשוב וזה עניין שאני לא יכול לדחות".
היא הביטה בו בכעס.
"אני יודע שזה לא בסדר, גם כך יש לי נקיפות מצפון אז אני לא צריך שתוסיפי לי על זה".
 
הוא עלה על האופנוע שלו ונסע לבית החולים.
הוא חלף במסדרון אשר לאורכו ישבו על ספסל בטון חולים בחוסר ניע ורק נעצו בו מבט חסר פשר. אישה מכוסה בסדין עמדה באמצע דרכו והזהירה אותו שסוף העולם קרב, אחרת נגעה בז'קט שלו והלכה לצידו כמה מטרים עד שמצאה משהו אחר שמשך את תשומת ליבה.
 
"איפה נמצאת ענת?" שאל אורן את הבחורה בדלפק והיא סימנה לו באצבע לכיוון חדרה.
הוא חלף על פני מועדון הטלביזיה גם שם ישבו חולים שבהו במסך, אך נראו מנותקים מהכלי שדומה שהיה הפריט היחיד שהזכיר את העולם החיצון.
 
הוא נכנס לחדרה של ענת. ריח חריף של פיפי היה בחדר והוא חשב שהוא עומד להקיא. היא שכבה שם על המיטה פניה אל הקיר. הוא עמד ליד מיטתה דקה ארוכה בשקט ואז שאל בחוסר אמון "ענת?"
היא סובבה אליו את פניה עליהן היו שריטות טריות, ולמרות השריטות הוא זיהה אותה. זאת הייתה ענת ליפציג שלו.
היא הרימה את עצמה והתיישבה על המיטה, נשענת על הקיר. היא נראתה מאוד רזה,  בקושי שלושים וחמשה קילו, לבושה בבגדים אותם לבשו אנשים שהיו בהליך משפטי. הוא לא הצליח לנתק את מבטו ממנה. הוא בהה בה בדיוק כמו אותם החולים במועדון הטלביזיה.
"מצטערת על הריח" התנצלה והוציאה אותו ממחשבותיו. "השותפה שלי לחדר עושה פיפי במיטה. בקשתי להעביר אותי לחדר אחר, אבל אמרו לי שיש מחסור במיטות וחדרים". היא הרימה את ידה בחוסר אונים.
"נלך לשבת בחוץ?" שאל רטורית וקם ממקומו.
היא נעלה את נעלי הבית שלה ודידתה חלושות לעבר החצר.
"את רוצה עוד פעם מכות?" שאלה אחת החוסות וגרמה לאורן להביט בה. "מה אתה מסתכל עלי? גם אתה רוצה מכות? תראה מה עשיתי לה בפנים. פה היא לא תהיה דוגמנית אז שתשמור את הדאווינים שלה לבחוץ".
העובדה שענת קיבלה מכות מאותה אישה שמסתובבת חופשי לתקוף כאוות נפשה, הטריפה אותו.
ענת כמו קראה את מחשבותיו. "התלוננתי עליה, אבל הם אמרו לי שאין מה לעשות זה בית משוגעים".
 
הם ישבו בחצר בית החולים, חצר קטנה עם כיסאות ישנים סביב ושני שולחנות שמחוברים בשני צידיהם לספסלים באמצעות מוטות ברזל.
"אני אורן העורך דין שלך". הוא לא הבין מה גרם לו להציג את עצמו באופן רשמי, אם היה זה החשש שהיא לא זיהתה אותו או משום שלא רצה להביך אותה במצבה.
"אני מכירה אותך", אמרה בעיניים מושפלות.
"תרצי לספר לי מה היה עם אהוד קליין?"
"אני לא זוכרת כלום".
"את תקפת אותו?"
"אין לי מושג, אני על כדורים כבר כמה שנים, ממש מחוקה, אבל אם הוא אומר שתקפתי אותו אז כנראה שזה נכון".
"את מתכוונת שאת משתמשת בסמים?"
היא הנהנה, והוא לקח לעצמו רגע למחשבה.
"אני רוצה שתוציא אותי מפה" לחשה בקול מהול בדמעות. "ראית את המקום הזה, אפשר להשתגע פה בקלות".
"אני יכול לבקש מעצר בית. יש לך מישהו שיסכים לחתום לך על מעצר בית?"
היא הנידה בראשה. "המשפחה שלי הוקיעה אותי בגלל הסמים. הם ניסו לעזור לי בהתחלה, אבל התייאשו". היא פלטה גיחוך מחויך.
"אם כך, יש רק שתי ברירות או פה או במעצר".
"או שתוציא אותי הביתה". אמרה.
הוא חיכך את אצבעותיו על סנטרו כפי שעשה תמיד כשניסה למצוא מוצא מהיר.
"אני לא רוצה להישאר פה". הוסיפה במבט מושפל.
"אני אעשה את המקסימום, אבל כרגע כמו שאמרתי לך יש שתי אפשרויות, פה או מעצר בבית כלא. לדעתי, עדיף לך להישאר פה, כאן לפחות יתנו לך טיפולים שאין סיכוי שתקבלי בכלא".
"אני לא מקבלת פה טיפולים כי אני לא מאושפזת פה רשמית".
הוא לקח שוב דקה למחשבה. הפלאפון שלו צלצל על הקו הייתה מירית. "אני תוך שעה חזרה בבית". אמר.
הוא הקשיב לתלונות של מירית ולאחר מכן סגר את הפלאפון.
"חשבת על גמילה?" שאל אותה.
"אין לי כסף לשלם". זאת הפעם הראשונה שהיא הרימה אליו את מבטה. היא הייתה יפהפייה, למרות השריטות שעל פניה. לרגע חזרה להיות החברה שלו, אותה האישה שהוא כל כך אהב. "ואם אני אשלם את זה עבורך, תלכי?" שמע את עצמו מדבר אליה ברוך.
היא נעצה בו מבט "למה שתעשה את זה?"
הוא שתק זמן מה, יודע שזאת הייתה החלטה של רגע, אותו הרגע שהיא הרימה אליו את פניה ושלחה אליו את המבט שגרם לו בעבר ללכת שבי אחריה."אני אדאג לקבל חוות דעת של קצין מבחן ולאחר מכן נעביר אותך למכון גמילה" ענה והתעלם במכוון משאלתה.
הוא קם ממקומו. "אני חייב ללכת".
היא המשיכה לשבת במקומה והוא יצא מבלי להביט לאחור. 'לעזאזל' חשב כשעלה על האופנוע הגדול שלו 'היא הצליחה לערער אותו. הוא היה לגמרי חלש לידה כאילו כל מערכות ההגנה שלו קרסו מולה, ממש כמו באותו היום שביקר אותה בביתה והיא שילחה אותו מעל פניה בזלזול'.
 
שבועיים לאחר מכן היא נשלחה לגמילה.
 
אורן ישב במשרד שלו. סגירת התיק של ענת הותיר אותו עם תחושת ריקנות שהתמלאה בגעגוע עז. געגוע להתרגשות ולהתרוממות הרוח שעטפה אותו כשחשב עליה שוב קרובה אליו. משהו בתוכו דחק בו להמשיך ולהיפגש איתה ולהזין את הכמיהה שלו למראה שלה. הוא התלבט בינו לבין עצמו אם כדאי לו ללכת ולבקר אותה במקום בו היא נמצאת, אבל הוא שלל את זה על הסף. ביקור שלו יהיה הרבה יותר מרמז לכך שהוא נמשך אליה. ומה לגבי מירית? מה זה אומר על הנישואין שלהם ועליו?
 
הוא דהר על האופנוע שלו בכביש ירושלים אל מקום הגמילה בו הייתה ענת. היא חייכה כשראתה אותו כשמבט ההפתעה היה מושלם על פניה. היא נראתה הרבה יותר טוב. הפעם שיערה היה פזור והיא עלתה במשקל.
"רק רציתי לבדוק שאת לא סובלת פה". אמר בהתנצלות.
"תודה לך, עשית הרבה בשבילי. המקום הזה הכי טוב שיש".
הוא הנהן.
הוא הגיש לה עוגיות ושתייה "לא ידעתי מה להביא איתי".
היא נטלה עוגייה ומזגה לעצמה ולו שתייה. "זה בסדר. איך זה להיות נשוי?"
"בסדר". ענה קצרות.
הוא הביט בה כשנטלה עוגייה נוספת. "מכורים לסם אוהבים מתוק". התנצלה. היא סיימה חצי קופסת עוגיות ונגעה בבטן השטוחה שלה "אני אוכלת פה בלי הפסקה".
הוא חייך אליה ללא אומר.
"אתה רוצה שנלך לטייל קצת?" היא לא חיכתה לתשובה, אלא קמה ממקומה ונטלה את ידו "בוא אני אראה לך את המקום. הוא מאוד יפה. מגיע לך לראות על מה שילמת".
הם עמדו על אחת הגבעות והביטו סביב לעבר המרחבים הפתוחים. רוח נעימה שיחקה עם שיערה של ענת וחלקן נפלו על פניה ושיוו לה מראה פראי שהשתלב היטב עם המקום המבודד והרחוק מעין אדם.  "בוא נמשיך ללכת לעבר הגבעה הבאה, יש שם אויר נפלא ואתה יכול להשקיף רחוק על המרחבים הגדולים". היא לקחה את ידו ומשכה אותו אחריה.
צלילי חלילו של רועה נשמע מרחוק "הינה הוא. כמה אני אוהבת להקשיב לחליל שלו. תשמע כמה שזה יפה".
"הי" צרחה לעברו של הרועה וההד חזר אחריה.
"היי, אתה מוכן לבוא ולחלל לנו פה?"צעקה שוב לעבר הרועה.
הלה הרים אליה את ידו והיא סימנה לו עם ידה להתקרב אליה.
הרועה הגיע אליה כששבע כבשים איתו. היא נגעה בהן אחר התיישבה על הקרקע  וביקשה מהרועה לשבת לידה ולחלל עבורה. היא עצמה את עיניה והתרכזה בניגון, מאפשרת לאורן להביט בפניה ללא הפרעה. ניגון החליל הפך בעיניו לשירת מלאכים והרוח הנעימה נשאה אותו על כפיה לגן העדן.
"נהדר", אמרה לרועה כשסיים את ניגונו. היא הביטה בשעון ולאחר מכן באורן "איך שהזמן עבר. הביקור כמעט נגמר". היא קמה במהירות ממקומה וניערה מעליה את העשב. אחר לקחה שוב את ידו והריצה אותו במורד הגבעה "בוא, שלא נאחר ואני אקבל עונש".
הוא ניסה להאט את הקצב מתוך מבוכה. הוא כבר לא היה עלם צעיר ושובב, אלא עורך דין מכובד שצריך להתנהג בהתאם לכך.
"אתה לא בכושר" אמרה כשהגיעו חזרה "אתה צריך ללמוד לאמן גם את הגוף שלך, זה חשוב לא פחות מהמוח". חייכה אליו. "תבוא שוב?" שאלה כשנפרדה ממנו בשער.
הוא מאוד רצה לבוא, אבל הוא הרגיש שהוא נסחף למשהו אסור. "אני אשתדל".
 
הוא הגיע לביתו בשעה שמונה והתקבל על ידי מירית בחיבוק ונשיקות. "התגעגעתי אליך".
"גם אני". ענה וניסה לבדוק עם עצמו אם תשובתו כנה. בכל מקרה, בין שהתשובה כנה או לא, דבר אחד היה בטוח - הוא לא נאמן למירית.
 
הוא עלה למיטה מוקדם כדי לנסות ולבדוק עם עצמו את מה שעובר עליו שם בפנים. בסך הכול שלוש שעות מאז שנפרד מענת והוא כבר מתגעגע אליה. הוא נזכר בחיוך שלה, בגוף שלה,  בשובבות שלה...בחזרה לחיים שלה.
מירית נשכבה לידו והוא עטף אותה בחיבוק מלא רגשות אשמה ונקיפות מצפון. 'זה לא מגיע לה'. חשב.
 
הוא המשיך לבקר את ענת והיחסים ביניהם הלכו והתהדקו.
"הנישואין שלך לא משהו". העזה ענת להגיד לו באחד מהביקורים שלו. ובעצם העזה להגיד את מה שהוא חשש להודות בו. יתר על כן, הוא הוכיח לעצמו ולענת שהוא אדם ללא ערכים. אחד שמוכן ליפול בחזרה לזרועותיה של מישהי שזרקה אותו מעליה בבוז. הוא היה בטוח שענת חושבת שהוא חסר עמוד שידרה מולה.
 
כעבור שנה כשענת סיימה את הגמילה. היה ברור לו ולה שהוא ישכיר עבורה דירה לפחות לשנה הראשונה עד שהיא תוכל להתאקלם בחיים החדשים, למצוא לעצמה עבודה ולארגן את חייה... אבל זאת הייתה רק רציונליזציה למה שהיה ברור לו עד אימה, שהוא מאוהב בה, שהוא אף פעם לא הפסיק לאהוב אותה.
 
עתה, במקום לבקר אותה במרכז הגמילה היה מבקר אותה בביתה, בתוך האינטימיות, נהנה להביט בה הולכת למטבח ומכינה לו לשתות או משהו קל לאכול, אך  גם עכשיו כשהייתה כל כך קרובה אליו ופחות זוהרת מבעבר, הייתה בעיניו בלתי מושגת.
 
היא חזרה לחיים וגמעה אותם בהתלהבות. היא ניהלה חיים עצמאיים בביתה, הלכה לסופר, בישלה, קנתה לעצמה דברים שגרמו לה לעלות מעט במשקל ולחייך יותר. וכשהיא פתחה סוף סוף את סגור ליבה בפניו ואמרה לו בפה מלא שהיא שכחה מהגבר שייסר את ליבה. הוא רצה לדחוף את עצמו שוב לתוך המקום שהתפנה בליבה. כן, הוא היה נשוי, אבל הוא היה מוכן לוותר על הכול כדי לזכות בענת, גם כך הוא שוכב עם אשתו וחושב על ענת.הוא רק צריך סימן קלוש מענת, סימן שהיא רוצה אותו והוא יזרוק הכול עבורה.
 
הוא היה יושב לצידה ורואה אותה מישירה אליו מבטים מלאי תשוקה, אך הרציונל היה מייד משתלט על מחשבותיו, 'היא לא אוהבת אותך, אתה נשוי!'
תעתועי המחשבה שיגעו אותו, הרסו אותו, והוא היה חייב לבדוק עם ענת את הדברים. בשלב ראשון, חשב לשוחח איתה על הרצון שלו להתגרש מאשתו ולהתרשם כיצד הדברים משפיעים עליה. אם היא תעודד אותו לעשות זאת, סימן שיש משמעות למבטים שהיא שולחת אליו, אם היא תשכנע אותו להימנע מגירושין אז הפרשנות שהוא מעניק למבטים שלה מוטעים.
 
הוא ישב מולה, השפיל את מבטו ושטח בפניה את הבעיות המדומות שלו עם אשתו. היא לקחה את ידו בידה. "אתה בחור מאוד נחמד, לא מתאים לך להכאיב לאנשים".
"אבל אני לא אוהב אותה" התגונן. "היא תמצא לה מישהו אחר שיאהב אותה, היא תהיה יותר מאושרת עם מישהו אחר ממה שהיא איתי".
ענת חייכה חיוך קטן שחשף שיניים עם עבר של נטילת סמים. "לא הייתי רוצה להרוס לך את החיים. האמן לי, שום דבר טוב לא יצא מהזוגיות שלך איתי, אני רק אסב לך נזק".
"אני יודע שאת כרגע צריכה זמן להיות עם עצמך ולבחון את החיים החדשים שיש לך ובודאי אין לי מקום בלב שלך, לא לי ולא לאף אחד אחר, אבל אני אמתין בסבלנות".
"דווקא יש לי מקום בשבילך". היא הניחה יד רכה על פניו. "הרי ברור לך שאני מאוהבת בך".
הוא חייך במבוכה "את מתכוונת לאהבה כמו שאוהבים אח או כמו שאוהבים גבר זר?"
"אני לא יודעת איך אוהבים אח, אין לי אחים, אבל אני יודעת שאני אוהבת אותך כמו שרק אני יודעת לאהוב".
 
הוא לא האמין למשמע אוזניו. האם היא מתכוונת שהיא אוהבת אותו כמו שאהבה את הגבר שעזבה אותו עבורו? כמו שאהבה את אותו אהוד קליין? הוא התקרב אליה ואחז את פניה המצומקות בידיו, אחר קירב את פיו אל פיה ונשק לה. היא נענתה לו גם בגופה. מאוחר יותר שלח אס.אם.אס למירית בו הסביר לה שהוא טס לאילת למקרה מיוחד שצץ לו. אחר סגר את הפלאפון ונותר לישון לצידה של ענת.
 
בבוקר פקח את עיניו מאושר, זוכר שהוא נמצא בתוך ביתה של ענת, בתוך מיטתה, למרות שהיא לא הייתה לידו. הוא מתח את ידיו וקרא בשמה, אך היא לא ענתה. הוא היה בטוח שהיא הלכה לסופר. הוא יצא מהמיטה והלך לעבר המקלחת לשטוף את פניו לאחר מכן ניגש למטבח להכין לעצמו קפה. הוא מצא פתק על השולחן. הוא היה בטוח שזה פתק מלא במילות אהבה. הוא פתח אותו עם חיוך וקרא:
 
לאורן היקר,
 
לפני כמה שנים עזבתי אותך כי התאהבתי במישהו שחשבתי שיהיה טוב עבורי. הוא לא היה. בפעם הזאת אני עוזבת אותך שוב כי אני מתמודדת עם אהבה אחרת, מאיימת הרבה יותר, עם אהבתי לסם.
 
מצטערת, לקחתי לך כסף מהארנק כדי לקנות סמים, זה חזק ממני...מקווה שתיסלח לי.
 
שלך תמיד,
 
ענת
 
הוא הביט באדים שיצאו בזעם מתוך הקומקום. לא התחשק לו לשתות קפה. הוא יצא מהבית והתיישב על האופנוע מבלי להדליק אותו. הוא עצם את עיניו כאילו רצה שהכול יהיה חלום רע. הוא התפלא כשגילה שאינו מאוכזב וכואב כמו בעבר. נהפוך הוא, הייתה בו מין תחושת הקלה כאילו שהוא היה צריך לעבור את כל החוויה הזאת עם ענת כדי להשתחרר ממנה.
 
הוא הדליק את הפלאפון. סך הכול  עשרים שיחות והודעות כועסות ממירית. הוא שלח לה הודעת אס.אם.אס. "אוהב אותך יותר ממה שידעתי". הוא כיבה שוב את הפלאפון, חבש את הקסדה לראשו, הדליק את האופנוע ודהר אל החופש לאהוב.
 
 
 
 
  נאוה דיקסטרה 
 
 

Go Back  Print  Send Page
               
 בחזרה למעלה  |  מפת אתר |  תקנון
           
נאוה דיקסטרה
האילנות 35 משרד 17 הרצליה 46312
טלפון: 054-4437374

לייבסיטי - בניית אתרים