עברית  |  English  |  

 
להצטרפות לרשימת התפוצה הכנס את כתובת הדואר האלקטרוני שלך:
 שלח
 








  הכול בגלל סופגניה
דף הבית >> סיפורים אישיים >> הכול בגלל סופגניה

 
הכול בגלל סופגנייה
 
לפני כשנתיים, בחג החנוכה, הלכתי כמנהגי מידי שבוע לסופרמרקט וראיתי את העובדים מתכוונים לזרוק את הסופגניות לפח. איכשהו, הצלחתי לשכנע את מנהל הסופר לתת לי את זה לתרומה...הוא הסביר לי שעל פי מדיניות הסופר זה אסור, אבל שיקפצו.
לקחתי את הסופגניות ונתתי אותם לאיזה מוסד שנמצא בקרבת מקום. מאותו היום הפכו חיי לכמעט בלתי נסבלים:
 
הגיע טו' בשבט, שנת שמיטה. מתקשרת אלי אישה מאותו המוסד ואומרת לי:
"נאוה מה שלומך?"
"בסדר".
"את זוכרת שנתת לנו סופגניות בחנוכה, אז עכשיו אנחנו בטו' בשבט". הפסקה קלה בדבריה, "תוכלי להביא לנו שתילים?"
"מאיפה אביא לכם שתילים?" אני עונה לה. (לכו תגידו לה שהסופר מרקט לא זורק בסוף היום שתילים). אני מנסה תרגיל התחמקות מקורי ואומרת לה: "השנה זאת שנת שמיטה, אסור לשתול ומאחר ואתם מוסד שכפוף לממשלה, אז אסור לכם שבעתיים".
"עזבי, החוסים פה לא מבינים בשנת שמיטה. הם כל כך מתרגשים ומחכים לנטוע את השתילים. תעשי טובה תשיגי לנו מאה ועשרים שתילים, את יודעת, קטנים כאלה, זה לא עולה יקר..."
אני הולכת למשתלה וקונה שתילים קטנים. אני מבקשת מבעל המשתלה להוביל את השתילים לאותו מוסד...הוא מסרב. לטענתו, במחיר שהוא מכר לי את השתילים, ההובלה עולה יותר יקר. אני מנסה לשכנע אותו, אך לא מצליחה. אני מתחילה לעשות נגלות עם האוטו שלי, סך הכול, שלוש נגלות מהמשתלה לאותו מקום. בסיום, האוטו שלי מצריך ניקיון יסודי שעולה יותר מהשתילים.
חלף לו טו' בשבט, אך אני ממשיכה לקבל טלפונים מטרידים מאותו המוסד גם בפורים, גם בפסח ולכל יום מיוחד בשנה יש להם בקשות מיוחדות, אפילו, תאמינו או לא, ליום הזיכרון לרבין ז"ל. כל החטא שלי שהבאתי להם בפעם הראשונה סופגניות.
מגיע חג שבועות ואותה אישה שוב מתקשרת אלי: "מה שלומך? מזמן לא דיברנו".
"וטוב שכך". אני לוחשת לעצמי.
"חג שבועות את יודעת". אומרת לי אותה אישה. רק מלשמוע את קולה אני מפתחת פריחה ורעידות בלתי רצוניות. היא הפכה לסיוט שלי. היא כבר מדברת אלי כאילו שיש לי איזה מנורת קסמים.
את רוצה גבינות?" אני שואלת בסרקסטיות.
"לא" היא מגחכת ומוסיפה שאני מצחיקה. ואז היא מבקשת שאשיג לה טרקטורון.
אני מנערת את ראשי כדי להיות בטוחה שזה אמיתי "מאיפה אביא לך טרקטורון, מה אני שלמה השכרות רכב?"
"אני סומכת עליך, את משיגה כל מה שאת רוצה. תגידי, יש לך גם עגלה שאפשר לחבר מאחור?"
"גברתי, עוד לא אמרתי לך שאני יכולה להביא לך טרקטורון, אז על איזו עגלה את בדיוק מדברת?"
"נאוה, תעשי מאמץ, את יודעת שאנחנו גוף ללא שום הילה, אלינו לא מגיעים יפי נפש שתורמים מרצונם או סלב שרוצים כותרת בעיתון. את היחידה שאפשר לבקש ממנה..."
"אז ביקשת ולצערי, במקרה הזה אני לא יכולה לעזור לך".
"מסכנים החבר'ה פה, כבר אמרתי להם שאת תביאי לפה טרקטורון אין לך מושג כמה שהם שמחים. בבקשה אל תאכזבי אותם".
המצפון שלי עולה על גדותיו. "טוב, אני אדבר עם הבן שלי אולי יש לו חבר עם טרקטורון".
"ועגלה, אל תשכחי", היא זורקת רגע לפני שאני טורקת בזעם את הטלפון.
חצי יום לוקח לי למצוא טרקטורון ועגלה. אני מתקשרת לאותה מטרידה ומודיעה לה "יש טרקטורון ויש עגלה. מחר ב- 12 מישהו יוריד את זה אצלכם".
"ומי ינהג?" היא שואלת  בזלזול מקומם.

"את לא ביקשת נהג, את אמרת לי להביא לך טרקטורון ועגלה". אני עונה.
"נו, נאוה, את לא רצינית, הבאת עגלה וטרקטורון ואין מי שינהג?"
"אין לי רישיון לטרקטור".
"אל תדאגי אין פה משטרה".
הגיע ראש השנה. כיביתי את הפלאפון למשך כל החג. זה לא שאני רעה, אני פשוט לא יודעת לתקוע בשופר.
 
 

Go Back  Print  Send Page
               
 בחזרה למעלה  |  מפת אתר |  תקנון
           
נאוה דיקסטרה
האילנות 35 משרד 17 הרצליה 46312
טלפון: 054-4437374

לייבסיטי - בניית אתרים