עברית  |  English  |  

 
להצטרפות לרשימת התפוצה הכנס את כתובת הדואר האלקטרוני שלך:
 שלח
 








  "הדייט האחרון"
דף הבית >> סיפורים קצרים >> "הדייט האחרון"

לקריאת הסיפור כקובץ Pdf  נא ללחוץ על הקישור : "הדייט האחרון". 

 
היא ישבה לצידו של בעלה במרפסת הצימר בצפון. הוא הניח את ידו על ברכה ברוך ואהבה והיא הניחה את ידה מעל ידו לניחום. בקרוב היא תחשוף בפניו את רחשי ליבה ותשבור את ליבו. ההחלטה הגורלית אליה הגיעה, מילאה אותה בנקיפות מצפון שעלו על גדותיהם. זה לא פר לעזוב אותו עכשיו, אחרי שהוא עזב את אשתו ואת ילדיו הקטנים בשבילה. היא הייתה ועודנה האהבה הגדולה שלו, אבל הוא כבר לא האהבה הגדולה שלה.
 
בזמנו, כשעבדה כדיילת, החמיא לה שטייס מאוהב בה. הוא היה מרשים ואדיב, בן אדם טוב שכל אימא רוצה לבת שלה וזו בעצם הייתה הבעיה, שהיא בחרה לה בעל כמו שחשבה שאימא שלה תרצה, אפילו בגיל הוא כמעט התקרב לגיל של אימא שלה מאשר שלה.
 
הוא היה בעל טוב עבורה, הרעיף עליה אהבה ללא גבולות ומילא כמעט אחרי כל משאלת לב שלה. אך היא כבר לא אהבה אותו והיא צריכה להגיד לו שזה נגמר ביניהם. היא ניסתה ככל יכולתה לברוח מרגשותיה, למחוק את האהבה החדשה ולחדש את האהבה הישנה שלה לבעלה, אבל לפתע הבינה שאין לה מה לחדש עם בעלה, שהיא מעולם לא אהבה אותו כמו שחשבה.
 
הטיסות הרבות גם הן לא תרמו לפריחה הזוגית שלהם. ימים רבים הייתה נותרת לבד בבית ומתנחמת במתנות היקרות ובמילות האהבה שהביא לה ממרחקים, אך משחלפו השנים, מכוח ההרגל, המתנות איבדו את ערכן ולא היה בהן לכסות על בדידותה או לפצותה. האם לשלוח אותה לבלות את יום הולדתה השלושים ושלוש עם חברה באילת, נחשב לפיצוי הולם או תחליף לזוגיות? נהפוך הוא, היא חשבה שמתנה כזאת דווקא מדגישה את החסך בזוגיות.  

מומלץ לקרוא את הסיפור כקובץ Pdf  נא ללחוץ על הקישור : "הדייט האחרון". 
 
ביום הראשון באילת הרגישה כמו אישה זרה בעיר מנוכרת. היא וחברתה הסתובבו בטיילת ושברו את השעמום בביקור בחנות סטימצקי וכשסיימו שם עברו לחנות צומת ספרים. שיא הבילוי היה קריאת הספרים בבית קפה מול הים כשסביבם צעירים נהנים מהחיים. ביום השני הן יצאו למועדון והיא בפעם הראשונה בחייה סיימה כוס שלמה של איזה משקה כוהלי עליו המליצה המלצרית, דבר שגרם לה לבלות על רחבת הריקודים עד השעות המוקדמות של הבוקר.
 
ביום האחרון באילת, היא למדה את הלקח מהערב הקודם והעדיפה להישאר במלון ולצפות בהצגה של צוות הבידור. היא וחברתה התיישבו בספסל הראשון והיה נידמה לה שהמנחה שהציג עצמו כבמאי ההצגה, הביט בה לאורך כל ההופעה. היא ביטלה את המחשבה, בטוחה שהחושך משטה בה. למרות זאת, היא מצאה את עצמה משוטטת בין המחשבות ונזכרת בתקריות קטנות ושוליות מהיום הראשון שלה במלון. הוא עמד בכניסה עם שניים מחברי צוות הבידור וכשהיא נכנסה פנימה, הוא אמר בבדיחות המכוונת אליה, שסוף השבוע הזה ניראה מבטיח. היא חייכה קלות והלכה הלאה ממנו. שעה לאחר מכן, כשהייתה עסוקה בלפענח את הוראות השימוש של מכונת הקפה בלובי, הוא ניגש אליה והסביר לה כיצד זה פועל. האמת, שאילו הוא לא היה מרוכז בה כל כך, היא לא הייתה טורחת להיזכר בפרטים שעד כה נראו לה שוליים ולא חשובים, אבל ברגעים אלה התקריות באות ועולות שוב ושוב וגורמות לה לנחת ולריגוש שם עמוק בתוך הבטן. המבטים שלו מחמיאים לה.
 
עודנה שקועה בתוך הרומנטיקה והוא ניתר מהבמה וניגש אליה עם המיקרופון בידו. האור היה עמום אך פניו מול פניה הוארו במין אור זוהר, אם זה נקרא להידלק, אז היא לגמרי נדלקה עליו. זאת לא הייתה אהבה ממבט ראשון, אבל להידלק זה היה ועוד איך. הוא היפנה לעברה את המיקרופון כדי שהיא תשיר, היא סירבה בחיוך, אך הוא אחז בידה וסירב לוותר לה. היא הרגישה את הנייר בכף ידה ונעלה אותה, סוגרת על הפתק אותו השאיר אצלה. בסיום המופע, היא המשיכה לשבת ולקלוט את המבטים שהוא שלח אליה, היא לא נשארה חייבת ושלחה אליו מבטים חוזרים. רגע לפני שהיא הלכה לעבר היציאה מהאולם, היא מצאה את עצמה מסובבת ראשה לאחור כדי לתפוס עוד מבט מצטלב איתו.
 
היא ישבה עם נעמה, חברתה הטובה, בלובי ולא הצליחה למחוק את מראה פניו מראשה. את הפנים המאירות, את העיניים היפות שננעצו בפניה. היא חמקה לשירותים וקראה את הפתק שכל כך סיקרן אותה "נדלקתי עלייך, אם גם את, תתקשרי. שקד". היא הביטה במספר הטלפון, אך ידעה שהיא לא הולכת להתקשר אליו, היא אישה נשואה. היא המשיכה להביט בפתק, בו נרשמו שבע מילים שטלטלו אותה וגרמו לה להתרגש מהבטן...אוי, כמה רצתה להתקשר אליו, כמה הייתה זקוקה לחיזור שלו, לרומנטיקה שנכנסה לחייה כמו משב אויר רענן בריח פריחה אביבית.
 
חלף חודש. היא שמרה על הפתק כמו על משהו יקר שצבע את שגרת חייה. שוב ושוב הביטה במספר הטלפון אותו זכרה בעל פה וממנו שאבה רוח נעורים וחיות. הפתק הקטן היה כמו סמל רגשי שחיבר אותה לאיזה עולם בו נמצאת רומנטיקה תמימה, כזאת שלא יודעת שום גבולות או מעצורים, אהבה מושלמת. לפתע בעלה לא היה מושלם, הוא לא עשה לה את הריגוש הזה מעולם, את הריגוש שאותו גבר הצליח לעשות לה באמצעות  פתק קטן בלבד.
 
חודש וחצי לאחר מכן, כשבעלה היה בטיסה, היא ניצלה את היעדרותו וטסה לאילת לפגוש את הגבר שגרם לה לסערת רגשות. היא הרגישה שהיא עושה מעשה חמור, אבל היא הייתה חייבת ללגום ממשקה האהבה המשכר הזה. היא רצתה לשכב עם הזר שהחזיר אותה לחיים, ולו רק פעם אחת ולשכוח, פעם אחת לאבד את צלילות דעתה.
 
היא ישבה בשורה הראשונה ולא יכלה להוריד ממנו את עיניה. כשההופעה נגמרה ואורות האולם נדלקו היא הייתה בטוחה שהוא ראה אותה, אך בחר להתעלם ממנה. היא חזרה לחדרה מאוכזבת. אותו האיש שסחרר את ראשה, הסעיר את חייה והרים את רוחה לגבהים, שכח אותה. היא הביטה בטלפון שניצב לצד מיטתה, קול חלש בתוך ראשה לחש לה שאסור לה להתקשר אליו, שהעובדה שהוא התעלם ממנה הינה הזדמנות להתרחק מהסכנה ולמתן את רגשותיה... היא ראתה על צג הפלאפון שלה שיחה נכנסת מבעלה, עוד סימן לכך שהיא צריכה לסגת מעניין הבגידה. הוא התעניין בשלומה ואמר לה, כמו תמיד, שהיא אהבת חייו. דבריו גרמו לה לתחושת אשמה גדולה, לא, זה לא מגיע לבעלה, היא לא תכתים את נישואיהם במעידה חד פעמית. היא לא אמרה לבעלה שהיא באילת, זה היה כאילו לספר יותר מידי שלא לצורך.
 
היא סיימה לשוחח עם בעלה והרגישה שצלילות דעתה חזרה בתשובה, ואז כמו תנועה מכאנית שאינה מחוברת לשום היגיון, פתחה את הפלאפון שלה וחייגה לשקד. היא שמעה את קולו וחשה כאילו היא מכירה אותו שנים. היא הזכירה לו שהוא נתן לה פתק לפני חודש וחצי וביקש שתתקשר. הם שוחחו קלות על מעשיה באילת והשיחה הסתיימה אחרי שתי דקות. הפתק היה הרבה יותר מרגש מהשיחה לה ציפתה חודש וחצי - מגדל הגבהים שבנתה קרס והותיר אותה חבולה בין הריסותיו.
 
צלצול הטלפון חדר לתוך הרהורי אכזבתה. היא הביטה בצג והרגשות המתוקים שליוו אותה בשבועות האחרונים, שבו למקומם. הוא הזמין אותה לבלות איתו את הערב בפאב שנימצא מחוץ לעיר. היא הסכימה. במשך השבועות האחרונים היא שאלה את עצמה, אם במבחן המציאות היא תלך עם תשוקתה עד הסוף או שתיסוג לאחור, והינה ללא שום הרהור נוסף היא הסכימה לצאת איתו.
 
 
ביום השלישי והאחרון, היא מצאה את עצמה במיטתו, ואותה הערגה שהרגישה אליו במשך כל השבועות, פרקה כל עול, וכשהיא עזבה את אילת, היה ברור לשניהם שזה לא הולך להיגמר בסטוץ. עכשיו הטיסות הרבות של בעלה הפכו לברכה ולכר נוח מתחת לרגליהם. הביקורים שלה באילת הלכו ונעשו בתדירות גבוהה יותר והקשר שלהם הלך והתחזק עד למצב שהוא עזב את עבודתו כבמאי במלון ומצא לעצמו עבודה במרכז הארץ. היא ידעה שאולי האהבה המטורפת הזאת תיגמר בעוד חודש שנה או יותר, ולכן רצתה לקחת ממנה את הכול, ליהנות ממנה כל עוד היא קיימת, ואם זה אומר להיפרד מבעלה, אז יהי כן.
 
עכשיו כשישבה במרפסת הצימר עם בעלה והירח החצוי מילא באור את הפרגולה, הוא נראה לה כל כך חלש ופגיע, אבל הוא לא ידע את זה, הוא לא ידע שהוא חלש ופגיע, כי אשתו כבר שנה וחצי מנהלת רומן מאחורי גבו, רומן שהולך לשים קץ לנישואין שלו ולשבור אותו לרסיסים.
 
היא הביטה בו ארוכות, חושבת איך לעזאזל עושים את זה מבלי להכאיב לאדם יקר איתו חייתה שש שנים? זה היה אחד הדברים הכי קשים שעשתה בחייה. אילו היה בן אדם רע, זה היה עושה את המלאכה קלה יותר, אבל הוא היה בן אדם טוב ואוהב.
 
הוא מביט בה חזרה, מפרש את מבטיה והרהוריה כערגה אליו. הוא מקרב את שפתיו אליה והיא נשארת שם, מנסה לטעום את שפתיו ולבדוק עם עצמה אם יש בליבה מקום לבעלה. היא מתחננת שיהיה שם מקום עבורו, כל כך קשה לה לשבור את ליבו בדרכה למקום שבו נימצא ליבה. הדמעות נושרות על לחייה והוא מנגב אותן בשפתיו ושואל אותה לפשרן.
 
איך הרגשת כשעזבת את אשתך? היא שואלת כשראשה על כתפו.
 
נורא ואיום, זה היה אחד הדברים הכי קשים שעשיתי בחיי, אבל אני לא מצטער לשנייה. אי אפשר לחיות בזוגיות מתוך רחמים ולוותר על אהבת חייך. הוא עונה.
 
אז אתה תבין אותי. היא אומרת.
 
מה אני צריך להבין?הוא שואל.
 
שמצאתי את אהבת חיי, היא לוחשת.
 
כן, כשמצאו את גופותיהם בתוך צימר בצפון, איש לא ניחש שהיו להם בעיות בנישואין.
 
כאילו שבעיות בנישואין הן סיבה מוצדקת לרצח.
 
 
תודה שקראתם,  
 
כל הזכויות שמורות לנאוה דיקסטרה
 
+ הוסף תגובה חדשה
תגובות:
Loading בטעינה...
               
 בחזרה למעלה  |  מפת אתר |  תקנון
           
נאוה דיקסטרה
האילנות 35 משרד 17 הרצליה 46312
טלפון: 054-4437374

לייבסיטי - בניית אתרים