עברית  |  English  |  

 
להצטרפות לרשימת התפוצה הכנס את כתובת הדואר האלקטרוני שלך:
 שלח
 








  האצילות מחייבת
דף הבית >> סיפורים אישיים >> האצילות מחייבת

 
האצילות מחייבת
 
 
יש לי חברה טובה אותה אני מכירה מאז השירות הצבאי שלי. האמת, שני דברים נפלאים יצאו לי מהשירות הצבאי:
1.     הכרתי את הדס, חברתי האצילה והשלווה.
2.    הכרתי את קרית שמונה, העיר שכבשה את ליבי ואת ריאותיי, כמו שנאמר: "אוויר הרים צלול כיין", עיר השוכנת בבקעה כשהרים סביב לה. (הרי נפתלי והחרמון).
 
אני נוהגת לבקר את חברתי פעמיים בשנה, בדרך כלל בכפוף לסקדואל החורפי, קרי, כשיש שלג בחרמון. אז אני מתיישבת על כיסא נוח ומביטה מעבר לוויטרינה בהר החרמון המכוסה בשלג. חברתי, לעומתי, נוהגת לבקרני על פי הסקדואל של החיזבאללה. קרי, על פי מצב רוחו של נאסראללה. אז היא אוספת את בעלה, ילדיה ומטלטליה ויורדת אלי עד יעבור זעם.
 
בין ביקור שלה לשלי, אנחנו משוחחות הרבה בטלפון ומתעדכנות בחיים זו של זו עד לפרט הכי קטן. ולכן מאוד הופתעתי כשהגעתי לפני שנתיים לביתה וגיליתי שרונה, ביתה המשוחררת מהצבא, יוצאת עם חבר חדש, עליו לא שמעתי.
"תכירי, זה עבד, ידיד של רונה. הם לומדים יחד במכללה".
לא אשקר לכם, הופתעתי. 
 
חברתי ואני התיישבנו במטבח כשרונה ועבד המשיכו לשבת בסלון ולשוחח זה עם זה כשידה של רונה מונחת על ידו של עבד. היה ברור שיש שם הרבה אהבה. חיכיתי שחברתי תגיד מילה בקשר לחברות של רונה עם עבד, אך היא לא אמרה דבר.

בארוחת הערב כל תשומת הלב הופנתה לעבד. כולם דאגו לו: "עבד, תרגיש בנוח, תטעם מזה וגם מזה... עבד... עבד... עבד..."
 
חצי שנה לאחר מכן הגיעה חברתי לביקור אצלי עם שלושת ילדיה, כולל רונה בחברת עבד. גם הפעם הם לא הפסיקו לדאוג לנוחיותו: עבד תטעם מזה, עבד אל תתבייש, עבד.. עבד... עבד..."
לאחר האוכל רונה ועבד יצאו עם חברים לתל אביב ואני קיוויתי שבזאת הפעם הדס תפתח איתי שיחה בנושא הזוגיות של ביתה, ולו רק כדי שהיא תבין שאני אוהבת אותם בלי שום תנאי, אך גם  עתה חברתי נמנעה מכל שיחה בעניין.
 
כמה חודשים אחר כך, סיפרה לי הדס שהבת שלה רונה מתחתנת עם שגיא. הבנתי שרונה נפרדה מעבד.
"שלחתי לך במייל את ההזמנה של החתונה". הודיעה לי.
"כבר חתונה?"
"הם יוצאים כבר שנה וחצי".
"שנה וחצי?" התפלאתי.
"כן".
רציתי לשאול אותה ואיפה עבד בתמונה? ומייד ניקרה מחשבה בראשי שמא עבד עיברת את שמו. מיהרתי לפתוח את המייל ולהציץ בהזמנה.
הורי החתן: משה וזוהרה.
השמות לא הביאו אותי לשום מסקנה חד משמעית.
 
הגעתי לחתונה, החתן והכלה טרם הגיעו. נגשתי לשולחן המשפחה שם ישב...נכון, עבד.
הפעם לא התאפקתי ופניתי לחברה שלי בלחישה "זה לא החתן?"
"לא, מה פתאום. זה עבד, הבן שלי". אמרה והניחה יד על כתפו.
פתחתי עיניים גדולות והיא בתגובה לקחה אותי הצידה. "מה, לא סיפרתי לך?"
"סיפרת לי מה?"
"לפני שנתיים ההורים שלו גילו שהוא הומו וזרקו אותו מהבית, לא היה לו היכן לגור, אז רונה הביאה אותו אלינו הביתה. הוא חלק מהמשפחה שלנו".
 
נאלמתי דום. אני יודעת שחברתי עושה מעשי חסד רבים, אך זה עלה על כולם.
 
 
 
 
 
               
 בחזרה למעלה  |  מפת אתר |  תקנון
           
נאוה דיקסטרה
האילנות 35 משרד 17 הרצליה 46312
טלפון: 054-4437374

לייבסיטי - בניית אתרים