עברית  |  English  |  

 
להצטרפות לרשימת התפוצה הכנס את כתובת הדואר האלקטרוני שלך:
 שלח
 








  דמעות של שבועה
דף הבית >> ספרים להורדה >> דמעות של שבועה

דמעות של שבועה

לקריאה בקובץ pdf - לחצו כאן!

הוא   נעמד   מול   כניסתו   של  בניין  ישן .על   קירותיו טיח  מקולף  וצבע  אפרורי אשר דהה  עם  הזמן.  מראהו של בניין זה היה כזקן רב בשנים אשר גבו כפף, אך מראה פניו מעיד על אצילותו, על עברו. תריסי העץ הנושנים היו סגורים בכל הדירות כאילו מאסו בעולם והעולם מאס בהם, כאומרים "תמנו לגווע פה".
 
בעומדו שם נזכר הוא, כי צחוק ילדים בין ערביים היה ממלא את חצר הבניין, שם הרבו לשחק כל ילדי השכונה משובם מבית הספר ועד רדת החשיכה. בילו שם בתמימות רבה ועם הרבה אושר ופעלתנות-עד שבו הוריהם איש איש ממלאכתו הקשה, אז היו נאספים ילד ילד לביתו עד יום המחרת.
 
צופית קטנה נתלתה על ענף האזדרכת כמעידה נוכחה כי בעבר היתה מוקפת השכונה פרדסים, תפרחת שושנים ומרגניות באביב. הימים היו טרם נגסו השיכונים באדמות החקלאים מסביב ואלה עם אלה חיו בכפיפה אחת, זה נהנה מעיסוקו של זה וזה נהנה מניחוחו של זה. פרחה הצופית כנפה כמצהירה "היה ואיננו עוד, נותרתי לבדי תרה אחר שרידי עבר..."
 
צינת בין ערביים עוררה אותו ממחשבותיו, עוד שבע מדרגות והנה הוא ניצב בפתח בית ילדותו, דירה קטנה בבניין בקצה המושבה. חדר המדרגות-אף על פי שהיה נקי, נראה כי נתייאשו ממנו הדיירים וחדלו מלטפל בו או שאבד כוחם או שנתמעטו מעותיהם. נורה שבורה, כבלי חשמל גלויים מבעד לקיר, טיח מתקלף וצבע שהעיד על גילם של דייריו: לבן שהצהיב עם הזמן.
 
זיעה קרה החלה זורמת אט אט על גבו וידיו רעדו. שנים לא היה כאן, שנים שלא ביקר פה. פתח את ארון החשמל אשר דלתו ניצבה על ציר אחד והנה מפתח הבית שוכב שם כאילו לא עברו השנים והעולם הזה שכאן, כפה על מנהגיו ושמרם כך כל הזמן. הרעד החל פושה בכל גופו. במאמץ רב החדיר את המפתח אל תוך חור המנעול ופתח את הדלת. מולו עמד בית ילדותו, אותו הבית שגדל בו, עד היום שבו הרחיק אל מעבר לאוקיינוס.
הזמן שעובר הופך אדם לזר בביתו.
 
שנים שלא ביקר בבית, עסקיו בחו"ל הרחיקו אותו מהבית והוא לא מצא זמן ולא סיבה לעזוב את עבודתו ולבקר בבית. מותה של רחל, הגבירה שאימו עבדה בביתה, היא הסיבה שהגיע לכאן. הוא לא ידע למה טרח להגיע ללוויה שלה, ואפילו הגדיל לעשות ועזב את עסקיו כדי לתת לה כבוד אחרון.
 
בצעד מהוסס נכנס פנימה, כמי שמתגנב לבית לא לו. עיניו בחנו את אשר סביבו. הכל נשאר כמו שהיה. מבטו נעצר על ארון הספרים, ארון זה היה עשוי עץ אלון נושן ועליו חריטות של עלי זית. במדפים התחתונים ניצבו ספרי קודש ישנים אשר דפיהם הצהיבו, ספרים שעברו מדור לדור וקצותיהם היו קטומים ומפוררים משמוש חוזר ונשנה.
 
לקח לידיו את הסידור הישן של מחזור התפילות של יום הכיפורים ודפדף בו תוך שהוא סורק לאט את המילים והניבים שבו, עד הגיעו לתפילת "ונתנה תוקף קדושת היום". הוא התיישב והחל קורא. צללים של מחשבות וזיכרונות ילדות נשכחים החלו לערפל את מוחו ונגד עיניו ניצבה תמונה מילדותו, תמונה אשר נלקחה מתוך מוחו הקודח וחסר המנוחה, תמונה מבית הכנסת הישן, תמונה אשר התהוותה לנגד עיניו כמעין חזון נביאים ההולך ונרקם אל מול עיניו:
               
יום הכיפורים - החום היה רב. בית-הכנסת מלא מפה לפה. אביו לידו עטוף בטלית הנושרת מראשו אל ברכיו, והוא בן שש.
 
חזן היה להם בבית הכנסת. אע''פ שהיה זה בית כנסת של ספרדים, החזן-מוצאו מחבל שלאז. וכיצד הגיע לכאן?
גדל בירושלים שנים רבות עוד טרם המצור על העיר והתערבב בינות הסמך טטים אשר היו בעיר, מהם למד את הניגון הספרדי-ירושלמי ואת הלאדינו, וכדי להיטמע כליל, פיתח לעצמו ע' ו-ח' שורשיים עד כי קולו היה ערב ומסתלסל. שנים אחר כך עזב את ירושלים ועבר לדור במושבה זו.
 
ערב הימים הנוראים והינה חלה החזן הקשיש של בית הכנסת הספרדי. לא מצאו חזן ראוי וכבר חשבו לשכור שירותיו של חזן מעבר לים. קם האיש הלזה והציע ברוב עוז את עצמו. צחקו כולם מסביב. ניגש אליו הגבאי ובטון אבהי, לבל יפגע בו בדבריו, אמר: "שנתיים שאתה עימנו, ואתה שמוצאך מפולניה איך תרצה להוציאנו ידי חובה בתפילתך הנעימה לאוזני אשכנז?" לקח שלזינגר נשימה ארוכה והחל פוצח בתפילה נוסח ספרדי. סלסולו השתיק את כולם. מבטאו האשכנזי שנחלש, נעלם כליל וכל טעמי התפילה וניגוניה נשמעו מפיו כאילו היה מלאך שרת. נדהמו כולם והשפילו ראשיהם בבושת פנים, על כי לא הכירו בכישרונו זה, של אדם החי בקרבם זמן רב, ואחר דקה אמרו: "זה יהיה לנו לחזן, אין טוב ממנו".
 
החזן שלזינגר נחקק בזיכרונו בעיקר בתפילות החג. תפילת "ונתנה תוקף" מפיו רגשה את כל קהל המתפללים. בקולו ובכוונותיו נתן תחושה לציבור כי הנה הם ניצבים לפני שופט עליון טרם חתימת גזר דינם.
 
עתה עמד הוא ועיניו פעורות ומביטות במלות התפילה אשר נחקקה בזיכרונו. לכאורה, אין חשיבות לכך שנעצר בתפילה זו, אך פנימה בתוכו נתגלתה ונתבהרה התמונה, על שום מה נעצר בתפילת "ונתנה תוקף".
 
אביו-כאשר היה שומע את החזן שלזינגר פוצח בתפילה זו, היה עט ראשו בטלית ומאמץ את בנו אל חיקו בחוזקה. ככל שהתפילה התקדמה החלו דמעותיו ליזול על לחיו.
 
סלוניקי חודש מאי  1943:
 
ימים חשוכים הגיעו לעיר. משהו החל להשתבש. חיילים גרמנים נכנסו לעיר והיהודים הוצאו מבתיהם ורוכזו בגטו "הברון הירש"....

להמשך קריאה ב- pdf - לחצו כאן!
 
 
               
 בחזרה למעלה  |  מפת אתר |  תקנון
           
נאוה דיקסטרה
האילנות 35 משרד 17 הרצליה 46312
טלפון: 054-4437374

לייבסיטי - בניית אתרים