עברית  |  English  |  

 
להצטרפות לרשימת התפוצה הכנס את כתובת הדואר האלקטרוני שלך:
 שלח
 








  גיבורה בחצאית
דף הבית >> סיפורים קצרים >> גיבורה בחצאית
 

לקריאת הסיפור כקובץ PDF  לחץ על הקישור:  "גיבורה בחצאית".


הם קראו לזה " אינתיפאדה " אני קראתי לזה " טמטום " ,כך או כך, איש לא שאל אותי לדעתי וקבלתי צו מילואים.לומר לכם שהייתי טרוד? כלל וכלל לא !נהפוך הוא ,אהבתי את המכתב הירוק חתום בדואר צבאי. היה זה חופש עבורי.ניקוי האוירה ,ריפוי לנפש וחידוש כוחות,מעין ריפוי בעיסוק.שמתי את כל הבלי היומיום והתמסרתי כולי לשירות.מה גם שמקום המילואים היה באחד החופים היפים ביותר שיש בארצנו המורחבת.חוף עזה. 

החול לבן ונקי והמים כחולים שלא כמו בציור אלא למעלה מזה.השמש זרחה ואיש לא ילל על חומה המבורך אשר השחיר את עור פנינו ואת שערינו , שכבר נטה להאפיר.עצי האקליפטוס והדקלים נדו ברוח כאילו נופפו לי לשלום באומרם " ברוך שובך ",ואני קדתי להם חזרה.שואף את האויר הצח מלוא ריאותי,מודה לעולם שזימן לי בריחה קצרה  זו מאפרוריותם של חיי השגרתיים והשחוקים עד דק.

 בשולי הדרך ,זקנה חרושת קמטים נושאת על ראשה ערימת עצים,חומר בעירה לתבשיל הערב,וחומר בעירה להפגת צינת ערב.לא הרחק ממנה נוהג נער עגלה רתומה לחמור ועליה ערימת עשבים וחציר הנשאת לגובה רב.זקן חבוש בכפיה לבנה מניף ידו כמבקש שמשהו יקחהו במהירה מן השמש היוקדת,כשראה את לוחית הרכב הצהובה שלי , נתייאש והוריד ידו כמו בז לי ואומר " לא צריך בטובתך שלך ".

 חלפתי על פני מספר כפרים אך לא פחות מכך חלפתי גם על פני ישובים יהודיים אשר היו בולטים בנוף, בשל גגותיהם האדומים והירוק המעטר גינותיהם.אכן ישובים יפים במקום יפה.מעין חלקות גן עדן קטנות המשכיחות ממך כי פה מתנהל קרב וכי פה יש מאבק.זה רוצה ביתו של זה, וזה רוצה אדמתו של זה. איש אינו שם לב לחלקת האלוהים בשלל פריחתה ובשלל צבעיה ,עסוקים בשנאה עד כי נשתבשה דעתם ולא משגיחים במתת האל.והאל יושב בשקט לא יודע מה לומר ,האחד טוען בשמו והשני עונה לאחר אף הוא בשמו של אל.יושב האל למעלה ואומר "רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם ,גם אני נתייאשתי מהם". 

לקריאת הסיפור כקובץ PDF (מומלץ) לחץ על הקישור: 
"גיבורה בחצאית".
 

אך אני , מה לי ולכל זה,אני באתי לכאן לפוש, לא משנה לי על אדמתו של מי אפוש העיקר לנוח.פרקתי את חפצי בארונית קטנה סמוך למיטתי אשר בחרתי מתוך תריסר,על שום היותה סמוכה לפתח האוהל ומותירה לאויר הים לחלוף על פניה.רוב המגוייסים טרם הגיעו ואני הרהרתי לעצמי "שמא חייהם רוויים משלי וחיי ריקים עד כי השכמתי ומהרתי לבוא" .את הרהוריי קטעה חיילת נאה למראה ,היתה זו קצינת הקישור.

"יפה, הקדמת את כולם",אמרה וקולה רך וענוג.חייכתי אליה קצת נבוך, שמה חשפה היא את הרהוריי על שממון חיי.

"אולי תבוא תעזור לי להכין את השיבוצים ? " ביקשה בקול כמעט מתחנן,ואני קפצתי על ההצעה כמוצא שלל רב על כי אהיה ,ולו לשעה אחת בלבד, במחיצתה של בחורה נאה זו.

שיבצנו את ששיבצנו,רשמנו את מה שרשמנו,ערכנו את אשר ערכנו והלכנו יחדיו לארוחת הצהריים.איני רוצה להלאות אותך בתיאור שיגרת המילואים,אין בהם שום דבר מיוחד מלבד שיגרה שקטה.סיור,פטרול,מארב,שמירה וחוזר חלילה.היות שהיתה לי הזכות לערוך את השיבוצים,הרי שרשמתי עצמי,לסיור הממונע הלילי לאורך רצועת  החוף הסמוכה.אם באתי לנוח אז שיהיה זה ליד רצועת חוף קטנה ויפה.

הסיור נמשך כל הלילה. אי שם יללו תנים לאורו של ירח מלא כמו אומרים לו דבר מה הנהיר רק להם,וזה מחייך אליהם מלוא פיו ומאיר פניו אליהם .אויר הים היה שיכוך לעצמותיי ,ונהג הג'יפ שר במחרוזת שירים שלא הכרתי אך נעמו לאוזניי.עת עלה השחר עצרנו את הג'יפ ,דוממנו את המנוע וישבנו על דיונה סמוכה נהנים מן השקט, מתענגים על אור הזריחה.כך בא הרוגע והשקט אל ליבותינו עד אשר איילת השחר הלכה ונעלמה ואת מקומה תפסה זריחת שמש שמיימית ממלאת שמיים בצבע  שאף צייר עדיין לא השכיל להכיל בציורו.תמונת טבע ,מצוירת במכחול אלוהי כמו שח לנו סוד ,כמו אומר לנו דבר.עת יצאה החמה מנרתיקה ,נעורנו מחלומינו בהקיץ,והתארגנו להכנת הקפה.

בעבר היתה הכנת הקפה טקס ארוך מלא כללים וחוקים,היה זה בימים  שבו היינו צריכים לקושש זרדים ,להבעיר אש ולבשל את הקפה בפינג'ן ישן, והאיש האמון על מלאכת הקפה היה מפליג בסיפורי קרב מן העבר ספק אמת ספק בדיה.אך כיום חדלו הטקסים הללו.היתה באמתחתנו ערכה מודרנית ומשוכללת להכנת קפה ,ובלחיצת כפתור בערה האש, הקנקן הונח ובתום חמש דקות כבר היה הקפה מוכן.כך חלף לו טקס שלם מן העולם קובר איתו סיפורי  הווי וגבורה.אבל את הזמן לא ניתן לעצור,אתה מנסה להאט והטכנולוגיה מאיצה בך לא מותירה מקום ,לא עוצרת בתחנה.

אחזתי בכוס הקפה, נושף לתוכו מעט לצננו.עוד שפתיי קפוצות אל פי הכוס והנה רעש אדיר,קול פיצוץ מחריד וקורע אוזניים חתך את האויר.אדוות המים בכוס הקפה לא הותירו מקום לספק ,היה זה פיצוץ נדיר וקשה.נשאנו עיננו לאופק והנה כשני קילומטרים מאיתנו עלה עשן סמיך. לא יכולנו לדעת אם לנו הוא או לצרינו.קפצנו אל הג'יפ מותירים את הקפה והערכה מאחורינו שמוטים על החול, כאומרים תם דבר אחד והתחיל דבר שני.

הג'יפ דהר במלוא כוחו, ככל שהתקרבנו אל מקור העשן יכולנו להבחין שאין פיצוץ זה לצרינו כי אם לנו.אוטובוס בער בלהבות,היתה זו הסעת הבוקר אשר הסיעה תינוקות של בית רבן , אל תלמודיהם אל לימודם.היה עובר אוטובוס זה בין כל ישובי הסביבה היהודיים ומסיעם אל בית הספר האיזורי,תוך שהוא מלווה ברכב ביטחון לפניו ומאחוריו.היתה זו הסעה שהכילה ילדים בגילאים 6 עד 12. 

פרקנו מן הג'יפ לחלץ את מי שעדיין אפשר היה לחלצו.כוחות סיוע טרם הגיעו וכוחות רפואיים בוששו לבוא,עדין היו כולם בהלם מוחלט.נכנסתי לאוטובוס שהיה עשן , תוך שאני מנסה לסלק מנגד עיניי את העשן השחור אשר התעקש לסמא את דרכי.לא חשבתי פעמיים הילד הראשון שנגלה לי מצא עצמו על כתפי וחיש מהר הורד מטה  אל שולי הכביש עד יבוא האמבולנס לתת טיפול ראשוני,וכך אני עולה ויורד עולה ויורד ,מחלץ ומוציא ילד וילדה עלם ועלמה.אני פורק וחבריי מניחים אותם על אלונקה בשולי הכביש.כשירדתי שוב , כבר הגיעו כוחות מתוגברים ואני נצלתי הזדמנות זו להסדיר את נשימתי, ואת ריאותי לרוקן שכבר לא ידעתי אם לנשוף או לשאוף,וכוח ברגליי אין.

עודי מסדר נשימתי וילדה אחת כבת 11 שנים שבתה את עיני.היתה זו ילדה זהובת שיער לבושה חצאית ג'ינס וחולצת תכלת בהירה ,בזה הבחנתי אף על פי שהיתה כולה מלאה פיח.ראיתי מראות בחיי, כאבתי בעולמי ,ראיתי גבורים אבל היה קשה עלי המראה אשר ראיתי.רגלה האחת היתה קטועה ורק שאריות בשר דקות אחזו בה.לא היה לי זמן לתהות ,לא היה בי חפץ לחשוב.לפתע ראיתיה מושכת ידה במאמץ רב ממותניה אל עבר בירכיה, מושכת ידה במאמץ רב ובמלמול לא ברור.

קרבתי אליה.היה זה מראה קשה.לא תמהתי על כי אינה צורחת מעוצם הכאב ,ידעתי שהיא בשלב ההלם.כרעתי על בירכיי למרגלות האלונקה מנסה לשמוע את מלמוליה ולהבין את רצונה.היא שוב מלמלה ודחפה ידה לכיוון בירכיה.הבטתי אל עבר רגליה ומשכתי מבטי מיד משם. 

" מה את רוצה ,חמודה " לחשתי לאוזנה תוך שאני לוטף שיערה הארוך והחרוך. 

" החצאית .." לחשה " החצאית..."  

" מה את אומרת ?" לחשתי שוב ברוך ,על מנת להבין אותה לאשורה. 

" החצאית ..."  יבבה   " החצאית..."  

באותו הרגע הבנתי הכל... בעברי הייתי איש דתי. 

"ילדה מתוקה ,מלאך של אלוהים , זה מה שחשוב לך ברגע זה?!, מכל הדברים שבעולם זה מה שמטריד אותך?!,לא העתיד, לא מה יהיה עלייך?! ,על כלום ,רק על צניעותיך,?!",עברו הדברים במוחי אך לא באו אל פי. 

הושטתי את ידי אל שולי חצאיתה והפשלתי אותם אל מתחת לבירכיה . מכל הדברים שבעולם ,שמרה הילדה על צניעותה לבל יראה משהו את יריכיה ,את חצאיתה המופשלת וחושפת יריכיה. 

נשקתי לה על מצחה ואמרתי לה בלחש " אשריך את ואשרי יולדתך" 

 האמבולנס נסע משם בדהרה ,ואני נושא עיניי אליו מביט בו מתרחק, מותיר שובל אבק מאחוריו.........



כל הזכויות שמורות לנאוה דיקסטרה

               
 בחזרה למעלה  |  מפת אתר |  תקנון
           
נאוה דיקסטרה
האילנות 35 משרד 17 הרצליה 46312
טלפון: 054-4437374

לייבסיטי - בניית אתרים