עברית  |  English  |  

 
להצטרפות לרשימת התפוצה הכנס את כתובת הדואר האלקטרוני שלך:
 שלח
 








  אהבה לא שפויה - סיפור קצר/נאוה דיקסטרה
דף הבית >> סיפורים קצרים >> אהבה לא שפויה - סיפור קצר/נאוה דיקסטרה
                                            
 
סיפור חייו לא היה קל. את אביו הוא מעולם לא הכיר, אמא שלו נטשה אותו מייד לאחר הלידה והוא ואחיו נאלצו לעבור מבית לבית כדי למצוא משפחה שתאמץ אותם לליבה. הוא לא הצליח למצוא אחת כזאת, כך שאפשר לומר שהחיים שלו היו בזבל.
למרות הקשיים, הוא מעולם לא ברח לסמים ולא לשתיה. יתרה מזאת, הוא סלד משתיה חריפה. היו לו כמה תקריות אלימות בעברו, אבל זאת הייתה הדרך שלו לשרוד, כך החיים לימדו אותו שהחזק שורד.
זאת הסיבה שקיבלתי אותו ללא תנאי ומעולם לא שפטתי אותו על התנהגותו. נהפוך הוא, הערצתי אותו. כל התנהגות אגרסיבית מצידו התקבלה על ידי בחיוך והבנה. מבחינתי הכללים הנורמטיביים ששלטו בחברה מעולם לא כללו אותו ולא חלו עליו ולא היה טעם לכפות אותם עכשיו.
כאחד שלא גדל בשום מסגרת נורמטיבית, הוא פיתח לעצמו דרכים מיוחדות לכל דבר ועניין, גם ההכרות שלו איתי הייתה מיוחדת במינה. ישבתי בבית קפה עם כמה חברות, הוא ניגש אלי עם שני חברים שלו והצמיד את שפתיו לכף ידי במין מחווה ג'נטלמני. החברות שלי היו בהלם, גם אני, אבל לא מהתנהגותו, אלא מיופיו, שחרחר עם עיניים ירוקות. החברות שלי אמרו לי שעל התנהגות חצופה כזאת, הייתי צריכה לתת לו בעיטה באחוריים. אני לא חשבתי כך, זה החמיא לי שהוא ניגש אלי. האמת שהתאהבתי בו ממבט ראשון, ושלא תטעו, אני לא נחשבת לבחורה קלת דעת אלא טובת לב.
כבר בשבוע הראשון היינו קרובים אחד לשני, כאילו הכרנו חודשים. הכול ניראה מבטיח. נהניתי לעשות הכול למענו, קניתי עבורו את האוכל הכי טוב והקפדתי לתת לו את הארוחות בזמן  והוא מצידו העניק לי הרבה אהבה. לא הבנתי למה המשפחה והחברים שלי לא כל כך אהבו אותו. שוב ושוב אמרו לי שיש לו אופי אלים וזה מאוד בעייתי ואף הצמידו לו את השם טוני, כמו המאפיונר מהסופרנוס. 
לצערי, אחרי כמה שבועות גיליתי שכולם צדקו, אכן היה לו מזג חם. היה זה יום חמישי רגיל וחמים וכהרגלי, קמתי מוקדם בבוקר כדי להספיק לעשות את הקניות ולבשל. באותו היום חרגתי מעט ממנהגי והחלטתי לעשות סיור קטן בקניון לפני שאני נכנסת לסופר מרקט. כשחזרתי הביתה, ראיתי אותו עומד בכניסה לדלת עם מבט כועס. ידעתי שהוא מאוד אוהב שאני מגיעה הביתה בזמן ומגישה לו את האוכל בשעה הקבועה. התנצלתי בפניו ומיהרתי להעביר את השקיות מהאוטו לבית. הוא לא עזר לי, אלא עמד בצד קצר רוח.
ניסיתי להתעלם מהתנהגותו. הנחתי את הקניות על ריצפת המטבח ויצאתי במהירות להביא את יתר השקיות כדי שלא יהיו זמן רב בחום הכבד. לתדהמתי,  ראיתי שהוא השליך את כל השקיות על הרצפה בכעס, הלחמניות החמות הושלכו על ריצפת החצר, המעדנים נמרחו על ריפודי האוטו...רציתי לבכות, הבטתי בו בהלם, אך הוא סובב לי את גבו והתיישב על הספסל, מתעלם ממני.
 
הבן שלי יצא מהבית ואף הוא נחרד מהוונדליזם ש"טוני" עשה לי. חששתי שהדבר יתפתח לכדי תקרית אלימה וניסיתי להסביר לבני שאני אשמה, כי לא הגשתי לו את האוכל בזמן. המילים שלי רק הרגיזו את בני יותר. הוא ניכנס לחדרו ונעל את הדלת אחריו.
יותר מאוחר בערב, ישבתי עם ילדיי במטבח והם שוחחו איתי על המקרה מהבוקר וסיכמנו, שלמעני, כשהם רואים שאני מאחרת מכל סיבה שהיא,  אז שיגישו לו את האוכל במקומי ולא יתנו לו לחכות. הם ניסו להסביר לי שהוא אלים ושאני צריכה לזרוק אותו, אבל לא יכולתי לעשות זאת. חשבתי לעצמי שהוא מילדות נזרק מבית לבית ואני מבחינתי, אעשה ככל יכולתי כדי לתת לו אהבה ובית חם.
בימים שלאחר מכן, גיליתי עוד כמה תכונות וסימני אלימות שלא הבחנתי בהם קודם. אחת מהן הייתה אלימות פיזית כלפי בני הבכור. פה כבר התחלתי להבין שהוא באמת אלים, אך לקחתי את הזמן למחשבה.
אט אט הוא חשף את תכונותיו השליליות בריש גלי. התנהגותו הפכה ליותר ויותר אלימה, הוא הפך לעריץ, שתלטן, קנאי, נצלן, תוקפן ועוד הרבה תכונות שליליות. הוא כבר לא טרח להסתיר את שנאתו לילדיי והיא צפה ועלתה עד לרמה שהוא לא נתן להם להתקרב אלי. גם הילדים שלי לא טמנו ידם בצלחת והעלו את העסק על שירטון. הם התעמתו איתו פנים אל פנים וזה גרם ל"טוני" להגביר את תוקפנותו כלפיהם.
אני אישית, גיליתי את הקרע הראשון ביחסים שלי עם טוני, כששבתי מחו"ל לאחר שבוע ימים והוא לא חיכה לי בביתי כהרגלו. התנהגותו זו המשיכה גם בימים שלאחר מכן ואף החמירה. הוא בא והלך מתי שהתחשק לו ובלי לתת לי שום סיבה או הסבר להתנהגותו. אני מבחינתי, המשכתי להיות נאמנה לו וללוח הזמנים שלו.
האמת, שניחשתי את הסיבה האמיתית לביקורים האקראיים שלו בביתי. "טוני" אומנם לא אמר לי מילה על כך, אבל ידעתי שההתנהגות של הבנים שלי כלפיו מרחיקה אותו מביתי. ניסיתי לדבר על ליבם של ילדיי ולשדל אותם להתנהג אליו יפה, אך הם הודיעו לי חד משמעית שהם מאוד שמחים שהביקורים שלו בביתנו הצטמצמו. אני פחות התלהבתי מזה.
כעבור חודשיים, טסתי שוב לחו"ל וכשחזרתי "טוני" נעלם לגמרי מחיי. ניסיתי לאתר אותו בכל דרך, אך לא הצלחתי, חששתי שקרה לו משהו רע, חס וחלילה. החברות שלי הודיעו לי שהוא כנראה מצא לו פריירית אחרת והבנים שלי הציעו לי לחפש אותו בכלא, אך הבדיחות שלהם לא הצחיקו אותי, הייתי בטוחה שקרה לו משהו נורא.
הייתי שבורה, הרוסה, כאב לי מאוד.מידי פעם הייתי מביטה החוצה ומקווה בתוך ליבי שאני אראה אותו פוסע לעבר ביתי, ואולי אפתח את הדלת והוא יעמוד שם על הסף עם כל חוצפתו... אך משנקפו הימים והוא לא הראה שום סימן חיים, הייתי בטוחה שהוא לא בין החיים. מצאתי את עצמי בוכה ודואגת, כבר לא היה לי איכפת שהוא עזב אותי, העיקר לדעת שלא קרה לו שום דבר נורא. היו כאלה שהבינו את הכאב שלי והיו כאלה ששמחו להפטר ממנו בכל דרך...
חלפו להם ימים רבים והאהבה שלי אליו לא שככה. המשכתי לדאוג לו בליבי ולקוות שלא קרה לו שום דבר רע והוא נימצא במקום טוב. יום אחד פתחתי את הפייסבוק וראיתי תמונה של השכנה שלי, שגרה ברחוב מקביל לשלי, מחבקת את טוני ומצהירה על אהבתה אליו.
הייתי בשוק, הרגשתי את הזעם גואה בתוכי. אין דבר יותר מעליב מבגידה, ועל אחת כמה וכמה עם השכנה. הוצפתי ברגשות קינאה איומים. רציתי ללכת אליה ולהגיד לה שהוא שייך לי ואפילו להתעמת איתה, העיקר להחזיר אותו אלי בכל דרך אפשרית. לפתע מצאתי את עצמי צוחקת ובוכה מאושר, שמחתי שהוא בריא ושלם ולא קרה לו שום דבר נורא. גם כך כולם הזהירו אותי שהוא לא בשבילי ושיום אחד הוא יבגוד בי.
אני מבחינתי ממשיכה להניח 
"לה-קט" מובחר בחצר הקדמית של ביתי ומקווה שיום אחד הוא יוכיח לי שחתולים הם לפעמים גם נאמנים.

                                       כל הזכויות שמורות לנאוה דיקסטרה
               
 בחזרה למעלה  |  מפת אתר |  תקנון
           
נאוה דיקסטרה
האילנות 35 משרד 17 הרצליה 46312
טלפון: 054-4437374

לייבסיטי - בניית אתרים