עברית  |  English  |  

 
להצטרפות לרשימת התפוצה הכנס את כתובת הדואר האלקטרוני שלך:
 שלח
 








  12 יום לליל ירח מלא
דף הבית >> סיפור בהמשכים >> 12 יום לליל ירח מלא
העובדה שהרוצח מצא אותי, הרעידה אותי, העובדה שלמרות שעשיתי הכול כדי שהוא לא יזהה את פני, והוא בכל זאת זיהה אותי, נתנה לי להבין שהוא אלפי צעדים לפני. התקווה היחידה שנותרה לי הייתה שאכן מדובר ברוצח סדרתי, אשר רוצח בלילות ירח מלא, רוצחים סדרתיים עובדים על פי דפוס מסויים, ולכן, שערתי שאם אטוס לישראל בעוד שישה ימים, ישנה סבירות נמוכה שהוא ירדוף אחרי גם לשם, כדי לרצוח אותי בליל ירח מלא. ובכל זאת, לא יכולתי לשים את יהבי, על דפוס הרצח הזה, בהחלט היתה אפשרות שהרוצח יחרוג ממנהגו וירצח אותי קודם לכן, כלומר, אין לי שום מושג איך אעבור את ששת הימים עד הטיסה לישראל. האם באמת אשרוד את חמשת הימים האלה? מה בעצם מונע ממנו לשנות את החוקים שהוא קבע בעצמו?

השאלות הטריפו אותי. ניסיתי להרחיקן מראשי, אך הן לא הרפו, הן עלו מעצמן ומילאו את ראשי עד תום, כאילו שכל מה שהיה שם קודם לכן נמחק לחלוטין ומה שנותר זה איום הרצח וכל מה שקשור בכך. המחשבות האלה השתלטו על כל דבר אחר שהיה חשוב בחיי.
צלצול הטלפון חדר אל תוך המחשבות האימתניות האלה וגרם לליבי לנתר ממקומו. לפתע, שמתי לב שצלצולי טלפון הפכו בעיני לצליל שנקשר עם פחדים.  עד לפני ימים אחדים צלצול טלפון היה הכי טריוויאלי שלא השקעתי בו שום מחשבה, ואילו עתה הבטתי בטלפון ולא העזתי להרים את השפופרת. הצלצול פסק ומייד לאחר מכן צלצל שוב. 'האם זה מהמלון?' שאלתי את עצמי. יצא לי פעמים רבות לשהות בבתי מלון, הם מעולם לא מתקשרים לחדר, אלא אם האורח שוהה  בחדר נשיאותי או מלכותי ואנשי השירות מתעניינים אם הכול בסדר. אני הייתי בחדר רגיל לגמרי. לא עניתי לטלפון, אך עתה היה ברור לי בוודאות שזה לא מישהו מהמלון, אין סיכוי שהם יתקשרו אלי נון סטופ, במקרים מיוחדים ודחופים הם משאירים הודעה, ללא ספק זה הבחור ששילם עלי את הארוחה - הרוצח.
שוב צלצול ארוך.
הרמתי את השפופרת ביד רועדת.
"החדר מוצא חן בענייך?"
כמו שחשדתי, היה זה הרוצח בקולו המוסווה. אין סיכוי שאשכח את הקול הזה גם אם יעברו מאה שנים.
צחוק קולני בקע מהצד השני.
"למה אתה לא עוזב אותי במנוחה? היה לנו הסכם ג'נטלמני ואני עומדת בו, הבטחתי לך שלא אספר עליך כלום".
"לספר עלי? מה את יודעת עלי?" גיחך.
"שאתה רוצח". אמרתי קצרות והוספתי "שכבר רצחת בעבר ארבע נשים. חוץ מהאחרונה", הוספתי.
שוב נשמע קול צחוקו הרועם "בהחלט הרבה אינפורמציה, מצאת את זה בגוגל?" שוב צחוקו הרועם. אם יש מישהו שיודע עלי משהו, זה שרוצח ליל ירח מלא, אינו עושה שום דבר מקרי הכול מחושב ויש מסר מאחורי זה".
הרוצח ברגע זה אישר לי את מה שרציתי לבדוק,  שהוא אכן רוצח ליל ירח מלא ושהוא זה שרצח את ארבע הנשים עליהן קראתי בגוגל, אבל הייתי צריכה לזה חיזוק "אז את כולן רצחת בליל ירח מלא?"
שתיקה.
"אני צודקת נכון? זאת הסיבה שאתה לא עונה לי".          
"אני חושב שכדאי שתתרכזי בעובדות אחרות".
"כמו?"
"דבר לא אקראי, אין מקריות בחיים".
"אתה מתכוון שתכננת שאצפה ברצח?"
"שוב את עסוקה בטפל".
'צודק' חשבתי לעצמי, יש לי הזדמנות לשוחח איתו ולהוציא ממנו מידע שיכול לסייע לי לתכנן את המהלכים הבאים שלי, מהלכים שיעזרו לי לצאת מתוך הסבך הנורא הזה בחיים, ובמקום לעשות זאת אני מתעסקת בשאלות שהמענה להן לא תורם לי שום דבר, שום מידע להצלת חיי. "אם אנו מדברים על עובדות, קראתי עליך המון וגיליתי שכל הרציחות היו בקופיפי".
"איך זה קשור לאקראי?" שאל.
"כמו שאמרת, שזה לא אקראי, הרציחות כולן היו בקופיפי, ולכן אני מניחה שאם יש לך כוונה לרצוח אותי בקופיפי בליל ירח מלא, כמו שרמזת בפתק, לא תוכל לעשות זאת אם לא אהיה שם".
"מי אמר שלא רצחתי גם מחוץ לקופיפי? ירח מלא יש בכל העולם". הוא עשה אתנחתא בדבריו ואז הוסיף: "ומי אמר שאת לא תהי בקופיפי?"
שתקתי ארוכות, המומה. ואז מצאתי את עצמי ממלמלת "אני לא אהיה בקופיפי, כי עוד מספר ימים אני כבר לא אהיה פה, לא בתאילנד ובטח שלא בקופיפי", איך שהמילים יצאו מפי הצטערתי מייד, הבנתי שנתתי לו מידע שלא יסולא בפז  'טיפשה, טיפשה, טיפשה' נזפתי בעצמי. למרות הטעות הפטלית, הייתי חייבת לגרום לו להמשיך בשיחה ולחלץ ממנו מידע, כל מידע אפשרי ובזה עלי להתרכז, זה הסיכוי היחיד שלי: טון הדיבור שלו, צורת דיבורו, צחוקו, כל פרט אפילו כזה שנראה שולי או כזה שאני לא מודעת לערכו עכשיו ויכול להיות שיהיה רב ערך בעתיד, אולי פרט אחד שהוא יספר יהיה פרט אחד יותר מידי, כבר עכשיו אני יודעת עליו יותר משידעתי עליו קודם. יחד עם זאת, היה ברור לי שהוא מחושב ויש מטרה או מטרות לשיחות שהוא מנהל איתי, הינה, כבר עכשיו נתתי לו מידע לגבי הטיסה שלי לישראל על מגש של כסף. בכל אופן, הייתי בטוחה שיש סיבה לשיחות שהוא מנהל איתי, אולי יש לו צורך להקשיב לפחדים שלי ולהעצים אותם או לוודא שאני תחת שליטה באמצעות זה שהוא מראה לי שבכל מקום וזמן הוא ימצא אותי. ללא ספק, הוא היה בנקודת עליונות עלי, הוא ידע עלי דברים הרבה יותר ממה שאני ידעתי עליו, וידע זה כוח.
"למה אתה בעצם מנהל איתי את השיחה הזאת?"
"הינה, עכשיו אנחנו מדברים על עובדות. אז כך, היה לנו הסכם לפיו שנינו לא מדברים על מה שהיה, אך אני לא בטוח שאני סומך עליך. והאמת שעכשיו שאמרת לי שאת עוד שישה ימים טסה מפה, אני אפילו לא בטוח שנותר לי מספיק זמן להכיר אותך ולדעת אם אני יכול לסמוך עליך או לא".
הייתי המומה. כיצד לעזאזל הוא יודע שאני טסה לישראל בעוד שישה ימים? אני אמנם אמרתי לו שאני טסה חזרה לישראל בעוד מספר ימים, אך לא ציינתי את מספר הימים, אז מאיפה יש לו את המידע הזה עלי לעזאזל? הוא יודע שעזבתי את קופיפי, הוא יודע שאני בפוקט, הוא יודע באיזה בית מלון אני שוהה ובעצם הוא יודע עלי הכול. האם הוא מרגל אחרי? האם הוא שלח מישהו שיעקוב אחרי? המחשבה שמישהו עוקב אחרי בכל רגע הרעידה אותי, האם גם עכשיו מישהו נמצא בקרבת מקום?  האם הוא עצמו נמצא פה, אולי מעבר לדלת?
הייתי כל כך מתוסכלת וחסרת אונים, וכל מה שיצא ממני היתה שאלה  רפה ועיפה "איך אתה יודע את כל מה שאתה יודע עלי? איך אתה יודע שאני טסה לישראל בעוד שישה ימים?"
"האמת שלא הייתי בטוח עד עכשיו". שוב צחוקו.
שתיקה ארוכה.
דבריו הבהירו לי שיתכן והוא ראה אותי יום קודם נכנסת למשרד הנסיעות וכנראה שגילה דרכם שהזמנתי כרטיס טיסה לבנגקוק לעוד חמישה ימים, דבר שגרם לו לשער בסבירות גבוהה שאני מתכוונת לחזור לישראל, לברוח הרחק ממנו ומאיום הרצח "תראה, אני ישראלית, באמת שלא מעניין אותי מה קרה או מה קורה בתאילנד, אין לי שום עניין ולא כוונה ללכת עם המידע הזה למשטרת תאילנד, שום סיכוי, אז תן לחזור לישראל והכול ישכח כמו שסיכמנו בינינו".
"מה הסיכוי שאשת מדיה חשובה כמוך, תוותר על חדשות מרעישות כאלה? במקצוע שלך פרשיה כזאת יכולה  להטיס אותך לצמרת התקשורת".
'הינה עוד פרט שהוא יודע עלי'. חשבתי לעצמי. 'הוא יודע שאני אשת מדיה, אני ממש ספר פתוח בפניו'. הרגשתי את המחנק בגרון."אוקיי, אז מה מונע ממני לפנות עכשיו למשטרה? למה עד עכשיו לא פניתי למשטרה?"
"כי היית חולה אולי?" שאל קבע.
עוד פרט שהוא יודע עלי, כבר לא הייתי מופתעת, אלא מפוחדת, אך השתדלתי להסתיר זאת, לא רציתי לתת לו את התענוג שבידיעה שאני חוששת ממנו " ההתנהגות שלך והמעקבים שאתה עורך אחרי,  הינה הפרה בוטה של ההסכם בינינו, אתה דואג שאני לא אלשין עליך, אך אתה לא מפסיק לאיים עלי ברצח?"
"אני איימתי עליך ברצח, מתי עשיתי זאת?"
"כתבת שהירח לא יאיים בשבועות הקרובים".
"אז?"
'הוא מתחכם איתי'. חשבתי לעצמי. "אמרת שאתה לא יכול לסמוך עלי".
"מודה, אז איפה את שומעת איום ברצח".
שתיקה.
 "אז למה אתה עוקב אחרי?"
"זאת הדרך שלי להבטיח לך שאני יודע בכל רגע ורגע איפה את ומה את עושה, ולכן שיהיה לך ברור שברגע שתפני למשטרה, אני אמצא אותך הרבה יותר מהר ממה שהם ימצאו אותי, ואני חושב שדי הבנת שאני גם יודע וגם סופר את הצעדים שלך".
"ולמה שאאמין לך שלא תרצח אותי גם אם לא אפנה למשטרה?"
"ולמה שאאמין לך שלא תלכי למשטרה?"

ניסיתי רגע להתרכז בדבריו ולהבין את משחק המילים, אך עודני עושה זאת נשמע צליל הניתוק.

מעבר לפרק הבא
+ הוסף תגובה חדשה
תגובות:
Loading בטעינה...
               
 בחזרה למעלה  |  מפת אתר |  תקנון
           
נאוה דיקסטרה
האילנות 35 משרד 17 הרצליה 46312
טלפון: 054-4437374

לייבסיטי - בניית אתרים