עברית  |  English  |  

 
להצטרפות לרשימת התפוצה הכנס את כתובת הדואר האלקטרוני שלך:
 שלח
 








  פרק ראשון: תאילנד 2013
דף הבית >> סיפור בהמשכים >> פרק ראשון: תאילנד 2013

נחתתי בבנגקוק לאחר אחת עשרה שעות של טיסה מישראל. אספתי את תיק הגב שלי בו היו לבנים, כלי רחצה, שלושה מכנסיים קצרים וארבע חולצות טריקו וצעדתי לעבר היציאה, תוך סקירת השלטים סביבי, חיפשתי אחר שלט שינחה אותי לעבר תחנת המוניות. שמחתי כשאחד כזה ניגלה לעיני. בארץ זרה, כל פיסת מידע שאוספים הינה אתגר המשדר לאגו שאנו עשויים מחומר הישרדותי. צעדתי בגאווה לעבר הדלפק, בחור בעל מראה תאילנדי טיפוסי ניגש אלי ושאל באנגלית עילגת אם אני זקוקה לטקסי.
"כמה עולה מונית למלון איביס?" שאלתי בקול מלא בטחון.
"2500 באט", ענה.
"כמה?!" שאלתי חצי מזועזעת כשהבנתי שבפועל תאילנד  אינה נשמעת זולה כמו השמועות עליה. "כמה זמן נסיעה מפה לאיביס?" חקרתי.
"שעה", ענה לי התאילנדי.
חשבתי ביני לבין עצמי שאך לפני 15 שעות נסעתי מביתי בהרצליה לשדה התעופה בן גוריון, הנמצא במרחק שעה נסיעה, ושילמתי חצי ממה שהתאילנדי ביקש.  
"2000 באט". שלפתי את קלפי המיקוח שלי. הבחור הסכים ללא שום ויכוח.
 רגע לפני שהוצאתי את הבאטים מארנקי ותוך כדי מחשבה שאני צריכה לפרוט עוד 100 יורו. שמעתי מישהו פונה אלי בעברית "יש בחוץ מוניות זולות יותר".
"איפה בחוץ?" שאלתי אותו בטון בו ניכר הכעס שלי על כך שתאילנד אכזבה אותי בעלויות שלה. הבחור הישראלי הצביע לעבר שלט עליו נכתב "מוניות שירות".
"אבל אני לא רוצה לנסוע עם עוד אנשים, אני רוצה לנסוע לבד".
"זו מונית פרטית, אך את תשלמי שם רק 300 באט במקום 2000".
"באמת?" שאלתי ספק אותו ספק את עצמי, משום שלא מצאתי שום הגיון בכך.
"את פעם ראשונה בתאילנד, הא?" חייך.
הנהנתי והחזרתי לו חיוך "אם את רוצה את מוזמנת לבוא איתי לתחנת המוניות, גם אני הולך לשם".
צעדנו ביחד תוך כדי ניהול שיחה. הסתבר שגם הוא נמצא במלון סמוך ל- MBK. הוא הציע לחלוק מונית יחד, "כך כל אחד מאיתנו ישלם 150 באט". הסביר.
חככתי ביני לבין עצמי, מצד אחד לא היה נעים לי לסרב ל"מושיע שלי" מצד שני אני באתי למצוא את עצמי ולא למצוא חבר. "אני מתכוונת לעצור את הנהג באמצע הדרך, כדי לצלם נופים בדרך". שלפתי תירוץ. היה ברור לי שאני שקרנית גרועה.
"איך שאת רוצה, אבל הסירוב שלך יעלה לך ביוקר".
הבטתי בו תוהה למה לכוונתו "יעלה לי ביוקר". הגענו למקום בו השתרכו חמישה תורים של אנשים שהמתינו למוניות "אל תיבהלי, תוך חמש דקות את כבר תהי בתוך מונית" הרגיע אותי, וכך היה. המונית נעצרה לידינו, הזר פתח בפני את הדלת האחורית ואיחל לי נסיעה טובה.
הנהנתי לעברו לשלום.
 
"יש לך תוכנית לשהייה שלך בתאילנד?" שאל אותי נהג המונית באנגלית עילגת, כמו הקודם.
"לא, למה?" שאלתי ומייד הבנתי שעשיתי טעות ששאלתי.
הנהג הוציא חוברת מכיס המושב והגיש לי. "יש פה כל מיני אתרים שכדאי לך לבקר בהם: הינה תראי, פה זה שוק על המים יש גם הפלגות ליליות". ניסה הנהג לעניין אותי כשראשו פעם לעבר הכביש ופעם לעבר המושב האחורי שם ישבתי, דבר שמאוד הפחיד אותי. "אני אגיע למלון ואחר כך אחליט מה אני רוצה לעשות". השבתי נחרצות, כדי לגרום לו להתרכז במלאכה אחת, נהיגה בכביש. למרות תשובתי החמקמקה רבע שעה לאחר מכן עצר נהג המונית לצד שרשרת משרדים. "אני נכנס רגע לסדר משהו בפלאפון שלי", אמר, ומבלי לקבל את רשותי, יצא מהמונית והלך לעבר אחד המשרדים הסמוכים. שניה לאחר עזיבתו, אישה תאילנדית כבת 40, בעלת מבנה גוף מלא, פתחה את הדלת הסמוכה לנהג והתיישבה כשרגליה בחוץ ופניה לעברי "שלום מדאם". חייכה.
"שלום". עניתי והבנתי מייד שעושים עלי פישינג (מנסים למכור לי משהו).
"את רוצה שנסדר לך טיול בבנגקוק?" שאלה באדיבות.
"לא תודה, אני לא רוצה לעשות כלום בבנגקוק, רק לנוח".
"לנוח בבנגקוק?"  שחררה גיחוך "כדאי לך מאוד ללכת למופע הפנטזי, זה מאוד יפה". תוך כדי דבריה היא פתחה חוברת עם תמונות והציגה את תמונת המופע בפני, בחורות חצי עירומות במופע ריקודים.
"אולי". השבתי קצרות.
"רוצה שנסדר את זה, רוצה שנזמין לך כרטיס?"
"בינתיים לא".
"אז אולי השוק הצף, שוק על המים?"  המשיכה בשכנועיה. "אולי אומגה?"
"לא". עניתי בעייפות.
"רכיבה על פילים?"
"לא".       
היא חייכה. "אולי שוק על מים?" חזרה שוב על ההצעה הקודמת, דבר שגרם לי להבין שהאישה מולי לא מתכוונת לעזוב אותי במנוחה עד שאני אזמין משהו, וכנראה שהנהג לא ייקח אותי למחוז חפצי עד שאני אכנע לאותה אישה. "אוקיי, אני אקנה כרטיס "לשוק על המים" או "לשוק הצף", איך שאת קוראת לזה", השבתי מותשת.
היא חייכה חיוך גדול ומרוצה ותלשה פתקית מחוברת התלושים שהייתה בידה. "1500 באט".
'זאת שערוריה חשבתי לעצמי. שלטונות תאילנד חייבים להשתלט על האונס הזה שעושים לי פה', למרות הכעס שלפתי 1500 באט ומסרתי אותם לאישה התאילנדית.
"ו- 1500 באט לנהג המונית שייקח אותך מחר לשוק, מדאם". הוסיפה האישה בחיוך מעושה.
"1500 באט?" שאלתי המומה.  
"יס מדאם".
"זה הרבה".
"אוקיי מאדם, פור יו אונלי 1000 באט". (בשבילך רק 1000 באט).
הייתי כל כך עייפה, 11 שעות טיסה מתישות החלו לתת אותותיהם. לא נותר בי כוח למשא ומתן. שילמתי לה עוד 1000 באט, רק שתעזוב אותי במנוחה. באורח פלא, לאחר שהיא סיימה את עיסוקיה איתי, הנהג סיים ל"תקן" את הפלאפון שלו וחזר לאחוז בהגה.  המשכנו בדרכנו.
כשהגענו לחניון של מלון איביס, פנה אלי הנהג "מחר אני אבוא לקחת אותך לשוק על המים".
ברצון רב הייתי מוותרת על השירות שלו, אך כמובן ששילמתי על כך מראש ונותרתי ללא ברירה.  נכנסתי לחדרי במלון,  ולמרות העייפות מצאתי את עצמי מתקלחת במהירות ועושה דרכי ל- MBK. נעצרתי מול חלון ענק בקומה החמישית שם הוצבו לראווה סוגים שונים של קינוחים מפתים, ואכן לא עמדתי בפיתוי וסתמתי בעזרתם את הרעב.  לאחר מכן, עליתי לקומה שביעית והתיישבתי בסטאר באק. שתיתי קפה והתכוונתי לצעוד חזרה למלון איביס,  מרחק של חמש דקות הליכה, אך ביציאה מהקניון הבטתי בגשרים הרבים שנועדו להולכי רגל והבנתי שאני נמצאת בבעיה, לא היה לי שום מושג איזה גשר יוביל אותי לעבר המלון.
"את זקוקה לעזרה?" שמעתי קול דובר אלי בעברית, שערתי שמדובר בישראלי שזיהה אותי כעידית מהחדשות. הסטתי מבטי לעבר הדובר וחייכתי באושר, היה זה ה"מושיע" משדה התעופה "אני לא מוצאת את הדרך למלון איביס".
"כן, זה נראה כמו מחלף להולכי רגל. אני לא במלון איביס, אך גם אני בכיוון".
"איזה צירוף מקרים שאני נפגשים שוב". אמרתי בחיוך.
"אכן", ענה קצרות.
צעדנו ביחד לעבר המלון, בדרכנו חלפנו דרך עגלות קטנות ורבות עליהן היו פירות, דברי משכית ובגדים. "אגב, שמי ארי".
"ארי זה קיצור של אריאל או אריק?"
"לסבא שלי קראו אריה. אימא שלי חשבה שאריה זה מבוגר עבורי ולכן החליטה ללכת על אריאל".
חייכתי "אני עידית".
ארי עצר ליד אחד מדוכני הפירות "רוצה משהו?" שאל.
הבטתי בפירות הטרופיים: אננס, מנגו, קוקוס, פאפיה ופרי אחד אדום שניראה לי כמו משהו ממשפחת האגסים "מה זה האדום הזה?"
"מקופה".
"זה ניראה כמו אגס".
"אני חושב שהם מאותה משפחה".
"אז אני אקח, איך אמרת קוראים לזה?"
"מקופה".
"אני אקח מקופהעגלה מצאתי את עצמי בוחנת את פניו ואת גופו. גוף אתלטי, גובה בין מטר שמונים למטר תשעים, שיער שחור מתולתל מעט. לאחר הנתונים המולדים, בחנתי את הנתונים הנרכשים,  ג'ינס הקרעים שלבש הלם אותו, נעלי ספורט של נייק כמו כל הישראלים, פנים שזופות. הוא נראה טוב, סיכמתי. הרוכל חתך לי את המקופה לפלחים והניח בתוך שקית ניילון. ארי מסר לי את השקית. לקחתי פלח והכנסתי לפי. אכן זה היה אחד הפירות הכי טעימים שאכלתי מעודי.
"איך?" שאל.
"מתוק וטעים".
"זה הפרי האהוב עלי".
"מעכשיו, גם עלי". חייכתי.
המשכנו ללכת כששנינו אוכלים את פלחי המקופה "תרצי שנטייל ביחד מחר?" הציע ארי.
"לא", עניתי מייד, ואז מיהרתי להסביר את עצמי "יש לי למחר כרטיסים לשוק הצף. קבעתי עם נהג מונית שיאסוף אותי מחר בעשר בבוקר".
"אני יכול להצטרף", הציע את עצמו מבלי לבקש את הסכמתי לכך.
הרמתי את כתפיי בביטול.
"אז אני אהיה פה מחר ב- 10". סיכם.
 
ארי נפרד ממני בפתח מלון איביס. הבטתי בו כשהלך לדרכו, תמיד אהבתי לראות את ההליכה של הגברים. לדעתי, צורת ההליכה חושפת רבות על הבן אדם, יש הליכה בטוחה, מהוססת, שפופה, גאה. לארי הייתה הליכה גאה ובטוחה.ה". חייכתי.
"בחירה טובה. זה הפרי הכי טעים שאכלת אי פעם".
בזמן שהוא עמד מול 
 
 
 
מעבר לפרק שני - בנגקוק


 
               
 בחזרה למעלה  |  מפת אתר |  תקנון
           
נאוה דיקסטרה
האילנות 35 משרד 17 הרצליה 46312
טלפון: 054-4437374

לייבסיטי - בניית אתרים