עברית  |  English  |  

 
להצטרפות לרשימת התפוצה הכנס את כתובת הדואר האלקטרוני שלך:
 שלח
 








  פרק חמישי: הרצח
דף הבית >> סיפור בהמשכים >> פרק חמישי: הרצח
אחרי יומיים בקופיפי הבנתי שבדרך כלל ביום יש גאות ובערב שפל שנמשך עד שעות הבוקר המאוחרות. בזמן שפל, הים נסוג לאחור וניתן לראות את עולם המים חשוף במלוא הדרו כמופע העולם התת ימי.
עמדתי מתחת לאחד העצים הגבוהים, סמוך לגזעו הרחב, והבטתי לעבר הים רגע לפני שהחשיכה ירדה. סלעים בצורות שונות ומשונות היו פזורים על קרקעית הים אשר הייתה  צבועה בשלל גווני אדום ירוק עד כי חשתי צורך עז להיכנס פנימה ולהתמזג עם הטבע. צעדתי בתוך עולם המים החשוף, פנימה אל תוך מעמקי הים, כשאני חושבת שאם תגיע הגאות אני אמצא את עצמי בעומק המים ואולי במרחק שלא יאפשר לי לחזור לחוף בשחייה ועד כמה שהקרקעית יפה, לא הייתי מוכנה להיקבר בה. למרות החשש, לא שבתי על עקבותיי, אלא המשכתי לצעוד פנימה לתוך הים עד שגובה המים הגיע מעל למותניי. במרחק מה ממני, צפיתי בניסיונות כושלים של אחד הסקיפרים להוציא את סירתו המנועית מתוך החולות, ניחשתי שזה כנראה תייר שהגיע לקופיפי בשעת הגאות ולא ידע או שמע על שעות השפל. הפרופלור של הסירה היה תקוע פנימה בתוך החול והסקיפר היה חייב לחכות לגאות, כדי לצאת מהפלונטר.

נזכרתי באחת הפעמים שהפלגתי עם שלוש מחברותיי  מהרצליה לאשקלון, בכניסה למרינה אשקלון היה סחף והפרופלור של הסירה נתקע בחול. אחרי עשר דקות של עמידה במקום, ייאוש ומילות גנאי מצידן של חברותיי שעיקרן ברוח הדברים השוביניסטי, שלא אפרט פה,  מצאתי פתרון. הצעתי לבנות להתיישב על החרטום במטרה להנמיך את החרטום ולהרים את הירכתיים, שם היו המנועים וכמובן הפרופלורים.  פעולה זאת אכן גרמה  לירכתיים להתרומם ושלפה את הפרופלורים מתוך החולות, דבר שאפשר לנו להמשיך ולהפליג לתוך המרינה. עתה הבטתי במשיט, חוככת בדעתי אם כדאי לי להציע לו את הרעיון, אך נמלכתי בדעתי והעדפתי לעשות דרכי חזרה לחדר, בטרם אותקף על ידי גאות הים.

שוב צעדתי לעבר חדרי בחשש כבד וטיפסתי את העלייה במהירות. נותרו לי כעשרה צעדים עד חדרי. היה כל כך שקט וכל כך מבודד, דבר שגרם לי מצד אחד עילוי נפשי ומצד שני העביר בי תחושה שאני חשופה ופגיעה. נכנסתי לחדרי ונעלתי מיד את הדלת אחרי, מרגישה את הדופק המואץ.

הדלקתי את האורות בחדר, פתחתי את הוויטרינה לרווחה והתיישבתי על כיסא הנוח. הבטתי הלאה לתוך הים דרך  צמרות העצים שעיטרו את שולי המרפסת של חדרי. שקט, כל כך שקט, כל כך מבודד, כל כך חשוף, כל כך לא מפוענח, לא הצלחתי להגדיר את התחושה שלי. לא הבנתי מה יש במקום הזה שממגנט אותי אליו ובה בעת מפחיד אותי נורא. עודני עסוקה במחשבותיי ומתוך המים עלה לו הירח אט אט עד שנחשף מראהו המלא. הירח שכב על המים בכל גודלו, הדרו וזוהרו. כל כך קרוב אלי כל כך מחייך, במרחק נגיעה מהיד שלי. אט אט טיפס הירח למעלה והסתתר מבויש מאחורי ענפי העץ, כאילו שההערצה הגלויה  שלי אליו הביכה אותו. צל עננים בגוונים זוהרים עיטרה את  הירח והשילוב של אור הירח יצר צורות שונות ודמיוניות שרקדו לצלילי הגלים הנעימים, רציתי שהרגע הזה לא יגמר. העלים שהסתירו קלות את הירח כמו זזו הצידה, כדי לאפשר לי להביט בירח, וגגות הבונגלוס שהיו מדורגים מהקומה שבה הייתי נראו לי עתה כמדרון מרהיב מלא בנקודות אור שהירח פיזר עליהם. אור הירח נפל על המים ויצר שביל רחב ומואר, כאילו שהים נחצה לשניים ואור הירח סלל לו דרך אל הלא נודע, כמו אלומת פנס.

שתי דמויות הלכו לאורכו של שביל הירח שנזרע על פני המים. המים הגיעו עד למותניהם. מהמקום שבו עמדתי, ניתן היה לראות שמדובר בגבר ואישה, הבחורה נמוכה, יש לה שיער ארוך. הגבר רזה וגבוה. הבחור והבחורה עמדו צמודים זה לזה, אולי התנשקו. הבחורה התנתקה מהגבר ורצה לכיוון החוף הגבר בעקבותיה. היה ברור שמדובר בזוג מאוהב שהגיע לקופיפי לחופשה. ביומיים שבהם שהיתי בקופיפי שמתי לב שיש הרבה זוגות מאוהבים ופעמים מצאתי את עצמי מעט מקנאה, לא כי רציתי גבר, אלא להיפך, כי לא רציתי, כי הייתי שונה, הייתי ההיפך הגמור מרוב האנשים בעולם שרצו זוגיות. האם אמצא מישהו שאתאהב בו עד כדי כך שאסכים לפנות לו מקום בחיים שלי? ואם לא, מה זה בעצם אומר עלי? מה זה אומר עלי אם אני לא מוכנה להעניק אהבה למישהו אחר? הגבר הצליח לתפוס את הבחורה. שתי ידיו עטפו את האישה מאחור, הבחורה שוב ניסתה לחמוק ממנו, אך שנייה לאחר מכן הוא הצליח לתפוס אותה. הוא סובב אותה לעברו,  היא מנתקת עצמה ממנו ושוב רצה לכיוון החוף. הם קרובים אלי עד כי אני מסוגלת לראות את הדמויות בצורה בהירה יותר. הגבר שוב תופס את הבחורה, היא מנסה להיחלץ ממנו הפעם ללא הצלחה. הגבר מצמיד אותה אליו, היא מרחיקה את ראשה ממנו לפתע עוברת בי תחושה שמשהו מוזר קורה שם. אני ממקדת את מבטי בסצנה מולי. נידמה לי שהגבר חונק את הבחורה, האמנם? אני מבטלת את המחשבה, ברור לי שהדעות שיש לי לגבי זוגיות משפיעות על הפרשנות שלי למראה עיני. אני רואה את ידיו של הגבר עוזבות את הבחורה היא מתרחקת ממנו בהליכה איטית, הבחור הולך אחריה, מצמצם את המרחק ביניהם, עתה הוא קרוב מאוד אליה, נדמה לי שידו מונחת על ראשה, הבחורה נעלמת מזווית ראייתי, כנראה משום שהיא עומדת מחוץ לשובל האור של הירח.  הבחור עומד במקום מספר שניות ואז הוא הולך לעבר החוף. חיפשתי את האישה בעיני, התקשיתי להבין כיצד האישה שוחה זמן רב במים רדודים. הבחור המשיך ללכת החוצה מתוך המים. אני עדיין לא רואה את האישה. קמתי מהכיסא והתקרבתי למעקה של המרפסת הבטתי לעבר אלומת האור של הירח,  עדיין לא ראיתי  את האישה. העברתי את עיני לאורך החוף תרה בעיני אחריה, אור הירח המלא סייע לי, אך אני לא רואה את האישה. ראיתי את הגבר יוצא מהמים לעבר החוף והתחלתי להביט לסירוגין, פעם בגבר ופעם בחיפוש אחר האישה שהייתה אתו.

הבחור הרים ראשו אל עבר הבונגלוס, נדמה לי שהוא מביט בי, הבטתי בו חזרה, לפתע עברה בי צמרמורת, משהו בתחושה הפנימית שלי גרם לי להבין שהסתבכתי עד צוואר, שהייתי עדה לרצח, וגרוע מכך, הרוצח לא רק יודע זאת, אלא שהוא יודע היכן למצוא אותי. הוא עמד בחוף הים ללא תזוזה והביט בי  ואני יודעת שכמו שאני רואה אותו לאור הירח, גם הוא רואה אותי לאורו.


המשך לפרק שישי
               
 בחזרה למעלה  |  מפת אתר |  תקנון
           
נאוה דיקסטרה
האילנות 35 משרד 17 הרצליה 46312
טלפון: 054-4437374

לייבסיטי - בניית אתרים